רשלנות רפואית בניתוח אורטופדי - הסכמה לניתוח

הסכמה מדעת כאשר משנים את האופציה הטיפולית

תביעות רבות בעניין רשלנות רפואית עוסקות בהסכמה מדעת. כאשר רופא לא מספק לחולה את האינפורמציה המספקת לגבי הליך רפואי הוא פוגע באוטונומיה לה זכאי כל אדם על גופו.
השאלה הנשאלת על ידי בית המשפט היא מה היה עושה מי שמבקש לתבוע בגין נזק שנגרם לו עקב הליך רפואי מסוים שעבר לו היה בידיו כל המידע.

כאשר מבקש רופא לשנות את ההליך הרפואי המקורי לגביו הסכים חולה, על הרופא חלה חובה נוספת, לא רק פירוט סיכונים של ההליך החדש אותו הוא מבקש לבצע אלא גם הסבר מפורט מדוע החליט לבחור בהליך שונה ולא לפעול לפי ההמלצה המקורית.

פסק הדין הנוגע לערעור אזרחי כמיל נגד מדינת ישראל עסק בעניין זה.
במקרה הזה דובר בילד שנחבל בידו בגיל ארבע ונגרם לו שבר בעצם הרדיוס (אחת משתי עצמות המרכיבות את האמה) בידו השמאלית.

העצם המקבילה, עצם האולנה המשיכה לצמוח כך שנגרם לו עיוות קשה בשורש כף היד.

עם הגיעו לגיל 12 בהמלצת בית חולים רמב"ם הגיע הילד מלווה בהוריו לבית החולים "פוריה" לצורך ניתוח אורטופדי להארכת עצם הרדיוס, לצורך ביצוע ניתוח זה חתמו ההורים עוד קודם לכן על טופס הסכמה לאחר שהוסברו להם הסיכונים והסיכויים שבביצוע ניתוח מסוג זה.

כאשר הגיעו לבית החולים החתים אותם הרופא האורטופד המנתח על טופס ביצוע ניתוח שונה, ניתוח שיקצר את עצם האולנה, לאחר שהסביר להורים שיבוצע הליך שונה.

לאחר זמן מה המשיכה עצם האולנה לגדול ובידו של הילד נוצר עיוות בשנית.

בעקבות כך טענו התובעים להתרשלות של הרופאים האורטופדים בבחירת ההליך של קיצור עצם האולנה וכן טענו כי לא ניתנה הסכמה מדעת לטיפול.

מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע כי גם בחירה באופציה המקורית הייתה מותירה את הילד באותו מצב כי בכל מקרה העצם הייתה ממשיכה להתארך.

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת הילד והוריו והם הגישו ערעור לבית המשפט העליון.

בערעור נטען שוב כי לא הייתה הסכמה מדעת לטיפול וביצוע הטיפול ללא הסכמה מדעת מהווה כשלעצמו עילה לפיצוי בגין רשלנות רפואית.

שאלות בנושא תביעות רשלנות רפואית? לחץ - פורום רשלנות רפואית

בית המשפט קבע כי שמדובר בטיפול שאינו מציל חיים, טיפול שלא מיועד למנוע סכנה שהיא מיידית נדרש מהרופא המטפל למסור מידע רב יותר, חובת הגילוי המוטלת עליו מורחבת.

ההסכמה של ילד והוריו לביצוע ניתוח הארכת עצם הרדיוס התקבלה עקב מידע שנמסר להם ולפי ההמלצה של הרופאים המטפלים.

מאחר ובמקרה זה הרופא האורטופד המנתח הצהיר כי נכון לאותה תקופה נחשבה אופציית קיצור האולנה כאופציה טובה יותר וזהו ההליך אותו התכוון לבצע מלכתחילה, ולא מדובר בשיקול דעת מחודש שנערך או מנסיבות שהשתנו. היה על הרופא לבסס את המלצתן לשינוי אופציה על נתונים רלבנטיים.

השינוי המדובר מבחינת המערער נעשה ביום הניתוח, היה על הרופא לעכב את הניתוח (שאינו מציל חיים או מיועד למנוע סכנה מיידית) ולתת למערערים זמן כדי לשקול את האופציה החדשה ואף להיוועץ ברופאים שהמליצו להם על הניתוח המקורי.

בית המשפט קבע כי במקרה זה התרשלה המשיבה בביצוע הניתוח והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי להכריע בעניין הקשר הסיבתי ובשיעור הפיצויים המגיעים למערער עקב הנזק שנגרם לו בעקבות הפגיעה באוטונומיה שלו קרי אי מתן ההסכמה ובגין נזקים נוספים בהם יוכח קשר סיבתי.

יש לציין כי במקרה זה לפי חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט ניתן לשפר את מצבו של המערער על ידי ניתוח מתקן. ולכן יש צורך להעריך את סיכויי הצלחת ניתוח שכזה ואת הסיכון לכך שתיוותר נכות מסוימת.

בכל מקרה של רשלנות רפואית בטיפול מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין מנוסה בתחום. עורך הדין יאסוף את התיעוד הרפואי ויערוך ייעוץ עם מומחה רפואי מתאים על מנת להעריך את האפשרות להגיש תביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית.

לקריאה נוספת לחץ - עורך דין רשלנות רפואית

לקבלת סיוע לחץ - יעוץ משפטי