כך למשל, במסגרת הליך ת.א 7046/01 עזבון המנוח כ. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל, נדון מקרה בו תינוק נפטר 7 שעות לאחר לידתו, וזאת עקב מצוקה עוברית קשה אשר התבטאה בתשניק, אספיקציה, דהיינו, חוסר אספקת חמצן ודם.

הורי התינוק טענו כי המצוקה העוברית הקשה וסימני חוסר החמצן אצל העובר לא אובחנו במועד על ידי הצוות הרפואי אשר ניהל את הלידה, וכתוצאה מכך נולד התינוק עם סימני תשניק קשה, אשר הוביל למותו.

הצוות הרפואי טען כי הוא תיפקד באופן סביר ומקצועי בנסיבות המקרה.

כפי שמקובל בתיקי רשלנות רפואית, כל צד ניסה לבסס את טענותיו באמצעות חוות דעת של מומחה בתחום הגניקולוגיה מטעמו, אשר סתרו זו את זו. נוכח חילוקי הדעות בין המומחים הרפואיים של הצדדים, וכמו שבדרך כלל גם מקובל במצבים כאלו, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, ובדיעבד גם אימץ את מסקנות המומחה מטעמו במסגרת פסק דינו.

בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט כי הצוות הרפואי לא עמד בסטנדרד הטיפול המקובל שהתבקש נוכח חומרת המצב בשלבים המאוחרים של הלידה.

המומחה קבע כי הצוות הרפואי יכול היה לאבחן במהלך הלידה, באמצעות המוניטור, את המצוקה העוברית הקשה של התינוק אשר התבטאה בתשניק החריף שגרם לשינוי החמור במצבו של התינוק, ובכך למנוע את התוצאה הטראגית של הלידה.

ברם, הצוות לא איבחן במועד את המצוקה העוברית הקשה של התינוק, מאחר שהוא לא עקב אחר נתוני המוניטור שהצביעו על כך, וזאת חרף העובדה כי מצבו של התינוק הלך והחמיר ככל שהזמן חלף.

עקב כך לא פעל הצוות לחילוץ העובר במהירות הדרושה ומבעוד מועד. כתוצאה מכך נולד התינוק במצב של חמצת קשה, ללא סיכויי החייאה סבירים ועקב כך הוא נפטר.

לעניין הכשל באבחון המצוקה העברית, נקבע כי נתוני המוניטור הצריכו מעקב צמוד מצד הצוות הרפואי, וכי בהמשך נצפו מספר נתונים שלימדו על מצוקה עוברית ועל התדרדרות מצבו, דבר אשר חייב סיום הלידה וחילוץ העובר באמצעות ניתוח קיסרי מוקדם יותר, כדי למנוע את הנזק שנגרם לו עקב התשניק, ואשר בדיעבד גרם למותו.

בית המשפט אימץ כאמור את קביעותיו של המומחה מטעמו, וקבע כי הצוות הרפואי התרשל בכך שהוא לא עקב כראוי אחר המוניטור, לא ערך הערכת מצב חיצוני של העובר במועד, ולא פעל לחילוץ היילוד במועד באמצעות ניתוח קיסרי. כתוצאה מכך היילוד נולד במצב של חמצת קשה וללא סיכויי החייאה סבירים.

תכלית המוניטור הינה מעקב מקצועי ואין לו כל ערך אם הוא אינו מלווה במעקב הולם מצד הצוות הרפואי. ברם בפועל, הצוות הרפואי לא עקב בצורה מעמיקה אחר נתוני המוניטור, במשך זמן ארוך של שעה וחמישים דקות, וזאת למרות שנתוני הניטור עוררו דאגה כבר מראשית הדרך ומגמת ההחמרה הלכה והתחזקה.

מאחר שהתינוק חולץ בלידת ואקום כשהוא כבר במצב של תשניק וחמצת קשים, אזי נסיונות ההחייאה שלו היו בעלי סיכון נמוך ביותר מלכתחילה ולכן אין להתייחס אליהם כאל גורם סיבתי של המוות.

בית המשפט קבע את שיעור תרומת התרשלות הצוות הרפואי למות התינוק כ-80% וזאת על דרך של הערכה ועל בסיס דוקטרינת הסיבתיות העמומה.

מאחר שהתינוק נפטר לאחר הלידה ולא לפני כן, מכאן שהוא היה כשר לזכויות וחובות לפי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות, תשכ"ב- 1962. בהתאם לכך, עזבונו זכאי לתבוע פיצויים בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, וכן בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות.

בענין גובה הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים, קבע בית המשפט כי ראוי להתחשב בחומרת הרשלנות הרפואית, לצד היקף השנים שנקטלו, ועל כן נפסק סך של 1,000,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
בנוסף נפסקו לאם נכות נפשית צמיתה ונכות תפקודית בשיעור של 20% לכל אחת מהן.

כמו כן נפסקו הפסדי שכר לעבר בסך של 50,000 ₪, פיצוי לאב בסך של 25,000 ₪ ופיצוי בגין כאב וסבל לשני ההורים בסך של 200,000 ₪.

במסגרת הליך ע"א 5358/09 עזבון המנוחה קטינה בכור בת אינה ז"ל נ' ואח' נ' המרכז הרפואי העמק ואח', נדון מקרה של תינוקת אשר נפטרה כחמש שעות לאחר לידתה בבית החולים, לאחר שהיא נולדה כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה.

התינוקת הונשמה, עברה מספר ניסיונות החייאה, אך ללא הועיל וכתוצאה מכך היא נפטרה כחמש שעות לאחר לידתה.

קודם ללידתה, הבחינה האחות המיילדת שהמוניטור חדל באופן פתאומי לרשום את דופק העובר. היא קראה לרופא מתמחה אשר הגיע למקום ב-16:22, והורה לה להחדיר אלקטרודה פנימית, כדי שניתן יהיה להמשיך במעקב אחר הדופק.

המיילדת עשתה כן אך לא נשמע דופק. גם הרופא ניסה להחדיר את האלקטרודה אך ללא הועיל. בשעה 16:35 נקראה אל החדר הרופאה הבכירה במשמרת. הרופאה הורתה להכין שולפן ריק למקרה הצורך, אך התינוקת נולדה בשעה 16:40 לאחר ביצוע אפיזוטומיה שמשמעותה ביתוק של החיץ.

בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי התנהלות הצוות הרפואי בחדר הלידה חרגה מנורמת הזהירות הנדרשת וזאת מהטעמים הבאים:

במוניטור ארעה תקלה טכנית שבעטייה לא ניתן היה לאבחן, במהלך 20 הדקות שלפני הלידה מהו בדיוק מצב פעימות לב העובר. 

עוד קודם לכן היה ברישום כדי לעורר חשד להאטה בפעימות לב העובר ולמצוקה עוברית.

לרופא המתמחה שהגיע למקום בשעה 16:22 לא הייתה סמכות להורות על לידת ואקום, ולכן היה עליו לקרוא לרופאה בכירה מיד לאחר שהתגלה היעדר רישומו של דופק העובר. אולם, הרופא המתמחה בחר להמתין במשך 13 דקות עד שהוא קרא לרופאה הבכירה. בנוסף, הוא גם לא הורה על הכנת מכשיר הוואקום עוד קודם להגעת הרופאה הבכירה.

בית המשפט המחוזי קבע כי הימנעות הרופא המתמחה מלהזעיק את הרופאה הבכירה בזמן ובאופן מיידי, והימנעותו מלהכין את הדרוש לפעולת הוואקום, הסבו בזבוז זמן יקר במועד קריטי ללידה. לפיכך קבע בית המשפט כי הצוות הרפואי התרשל בשל העיכוב במשך 13 דקות בהזעקת הרופאה הבכירה, בנסיבות שנוצרו כ-20 דקות קודם להשלמת הלידה.

בפסק דינו, אישר בית המשפט העליון את כל הקביעות העובדתיות הללו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון אישר גם את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בשאלת קיומו של קשר הסיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי לבין מותה של התינוקת.

בית המשפט המחוזי העדיף בעניין זה את טענות המומחה מטעם הורי התינוק ועזבונו, אשר העיד כי אכן נתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי לבין מותה של התינוקת.

המומחה נימק זאת בכך שהתינוקת יצאה לאוויר העולם במצב של תחלואה עד שנזקקה לטיפול רפואי אינטנסיבי, ומכאן שנגרמה לה מצוקה עוברית כבר במהלך הלידה.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות הצוות הרפואי לפיהן יש להביא בחשבון לעניין ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי את אפשרות קיומו של פגם גנטי מולד אצל התינוקת, וכי סירובם של הורי התינוקת לביצוע בדיקה שלאחר המוות שלל את היכולת לגלות פגם כזה.

הטענה נדחתה הן בשל ההיסטוריה האבחנתית של אם התינוקת קודם ללידה, והן בשל מחדלו של הצוות הרפואי ליטול בדיקת דם מן התינוקת, שהייתה מסייעת להם בבדיקת טענותיהם.

כאמור, בית המשפט העליון אישר גם את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בשאלת קיומו של קשר הסיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי לבין מותה של התינוקת.

לדבריו, קביעות אלו באו לאחר שבית המשפט המחוזי בחן בדקדקנות את העדויות והראיות האחרות שבאו לפניו. כלל הנסיבות ובהן רישומי המוניטור, קודם לתקלה שאירעה בו, הבדיקות שנערכו לתינוקת סמוך לאחר לידתה ובהן בדיקות הדם, כמו גם ציוני האפגר בלידתה וסמוך לאחר מכן, מבססים את המסקנה כי מותה של התינוקת נגרם כתוצאה מהפרעה באספקת החמצן במשך לפחות עשרים דקות קודם לידתה.

כתוצאה מכך, אישר בית המשפט העליון גם את פסיקת הפיצויים של בית המשפט המחוזי, אשר כללו את רכיבי הפיצוי הבאים:

• נזק לא ממוני, הכולל הן רכיב של כאב וסבל והן רכיב של קיצור תוחלת חיים, בסך של 400,000 ש"ח, הכולל בחובו גם ריבית מיום המקרה ועד יום מתן פסק הדין.
• הפסד ההשתכרות בשנים האבודות בסך של 463,061 ש"ח.
• פיצוי גלובלי בסך 15,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה.

לסיכום לגבי מקרים של פטירת התינוק לאחר הלידה

רשלנות רפואית אשר גורמת למות התינוק לאחר הלידה הנה סיטואציה כאובה מאין כמוה, אך משהיא מתרחשת, זכאים עזבון התינוק והוריו להגיש תביעה לבית המשפט ולדרוש פיצוי כספי בגין כל נזק שנגרם להם כתוצאה מכך.

בתי המשפט בארץ נוהגים לפצות את התובעים באופן המשקף את היקף וחומרת הנזקים שנגרמו להם, וזאת הן בהתייחס לנזקים ממוניים, כגון הוצאות רפואיות, והן לנזקים בלתי ממוניים, כגון  עוגמת נפש, כאב וסבל.

לאורך השנים טיפל משרדנו בעשרות תביעות מסוג זה ואנו מציעים גם לך לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני, במקרה קשה של פטירת התינוק לאחר הלידה.

לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר חייג/י: 03-7369253