פיצוי עקב שינוי בתוכנית הטיפול ופגיעה באוטונומיה של המטופל
על מנת להוכיח עילת תביעה ברשלנות רפואית, יש להוכיח קיומם של רשלנות, נזק וקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.
אולם, ייתכנו מצבים בהם ייפסקו לתבוע פיצויים למרות שלא הוכח קיומה של רשלנות רפואית וזאת בשל הפגיעה בזכות האוטונומיה שלו.
כך אירע, למשל, בהליך ת"א 50919-11-11 ד. נ' ב.מ. וחיוך השן בע"מ.
תיק זה עסק במטופל שפנה לרופא שיניים לקבלת ייעוץ לצורך החלפת השיניים התותבות שלו בשיניים מושתלות בשתי הלסתות שלו.
הרופא הציע למטופל תוכנית טיפול שכללה ביצוע השתלות שיניים בשתי הלסתות יחדיו. אך, רק לאחר שהוחל בטיפול, שלח אותו רופא השיניים לכירורג מומחה שקבע כי מצב הלסת התחתונה אינו מאפשר שתלים.
כתוצאה מכך הושתלו במטופל שתלים רק בלסת עליונה ואילו בלסת התחתונה הותקנה תותבת נשלפת.
המטופל הגיש תביעה בסך של חצי מליון ₪ נגד רופא השיניים, בטענה שהטיפול הרס את חייו וגרם לו טראומה קשה.
המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לא אירעה התרשלות בטיפולים שניתנו למטופל בפועל וכי לא נגרם לו נזק עקב כך.
עם זאת התקיימה התרשלות בעצם הצעת תכנית הטיפול, אשר לטעמו הייתה שגויה מן היסוד. שכן, למרות רצון המטופל בשיקום קבוע, המצב בלסת תחתונה לא אפשר להציע שיקום כזה ומשכך ראוי היה להציע לו תותבות בשתי הלסתות.
בית המשפט קבע כי הרופא היה מחוייב להציע למטופל תוכנית טיפולים ולבצעה בזהירות ראויה ובהתאם לפרקטיקה המקובלת, לפי הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1966.
זאת, תוך קבלת הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול המוצע ולטיפול שניתן ותוך שמירה על האוטונומיה של המטופל לקבל את החלטותיו בנסיבות.
במקרה דנן, אמנם לא התקיימו מרכיבי עוולת הרשלנות הרפואית, אולם התקיימו מרכיבי עוולת הפגיעה באוטונומיה של החולה.
זאת, מאחר ולמטופל לא נמסר למטופל כל המידע המלא והנדרש בטרם הוחל בטיפול הרפואי, מאחר שהתוכנית הוצעה לו ללא התייעצות עם כירורג.
לפיכך, גם אם מהלך זה לא גרם למטופל נזק רפואי בסופו של דבר, הוא עדיין פגע באוטונומיה של המטופל להחליט על גופו ובשל כך זכאי המטופל לפיצוי.
פסיקת בית המשפט
בהתאם לפסיקה, כאשר לא נמסר למטופל כל המידע המלא הדרוש לפני הטיפול הרפואי, מחדל זה כשלעצמו עשוי להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה וזאת ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם כתוצאה מהטיפול וכן ללא צורך בהוכחת קשר סיבתי בין העדר ההסכמה לטיפול ובין הנזק.
הזכות לפיצוי נובעת מכך שביצוע פעולה רפואית בגופו של אדם בהעדר הסכמתה מודעת, הנה בבחינת פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה.
עצם הטיפול הרפואי, ללא הסכמה מדעת הוא התרשלות המזכה בפיצוי. במקרים כאלו, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של המטופל לכך שנעשה בגופו טיפול רפואי ללא הסכמתו מדעת.
בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו.
מדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. כך נקבע בהליך ע"א 2781/93 דעקה נ' בי"ח כרמל.
עוד נקבע בהליך ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי, כי עילת התביעה בגין הפגיעה באוטונומיה נותנת ביטוי להכרה בזכות היסוד של כל אדם לכתוב את סיפור חייו ולהיות אדון לגורלו, הכל בשים לב לפגיעה בכל מקרה ומקרה.
לגבי הפיצוי שיש לפסוק בגין פגיעה באוטונומיה, נקבע כי הפיצוי אמור להיות אינדיבידואלי בהתחשב בהפרה הקונקרטית ובנסיבותיה.
לשם כך יש לשקול את סוג המידע שלא נמסר לחולה לעומת זה שנמסר לו, היקפו ומשקלו הסגולי של המידע שלא נמסר לעומת זה שנמסר, עמדתו יחסו של החולה למסירת מידע רפואי הקשור בו ותוצאות הטיפול שבוצע.
בנסיבות אותו תיק, קבע ביהמ"ש כי מתן ההצעה לתוכנית הטיפול לפני שנערך ייעוץ עם כירורג, שללה מהמטופל מידע מהותי אשר נדרש לצורך קבלת החלטה מושכלת אם להסכים לתוכנית הטיפול עם לאו.
עקב כך נגרם למטופל נזק תוצאתי האופייני לפגיעה באוטונומיה. המטופל כועס, מתוסכל ומרגיש שניטלה הימנו הבחירה באשר לטיפול אותו יקבל.
שכן, המטופל ביקש לקבל טיפול רפואי משקם ומקיף שיחסוך לו את הצורך בשימוש בתותבות. אך הרופא הבטיח לו טיפול כזה, מבלי שערך את את הייעוץ הנדרש עם כירורג וזאת למרות שידע מלכתחילה שנדרש יעוץ כזה.
בנוסף הוא גם תמחר וגבה כסף על טיפול כזה, מה שחיזק בוודאי אצל המטופל את ההיתכנות לביצוע. אולם, לאחר תחילת הטיפול הסתבר, כי המצג שיצר הרופא אינו יכול לעמוד והמטופל נגרר לטיפול אחר לגמרי אותו סיים במצב כשהיה.
לפיכך נקבע כי מדובר בנזק תוצאתי סובייקטיבי המצדיק פיצוי משמעותי וממשי בגין פגיעה באוטונומיה. בהתאם לכך נפסק למטופל פיצוי בסך של 45,000 ₪.
שאלות? פנה/י לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר: 03-7369253
