אל תשכח/י לספר לרופא הכל...
היסטוריה רפואית בערפל: על מי חלה האחריות כאשר מטופל מסתיר היסטוריה רפואית שלו, ומוסר לרופא אינפורמציה חלקית או כוזבת. והאם יש מקום לתביעת רשלנות במקרים כאלו?
במרבית המקרים בהם עולה לדיון סוגית הזכות למידע בכל הנוגע ליחסי רופא-מטופל, נהוג להתעמק בחובתו של הרופא למסור למטופל את מלוא האינפורמציה אודות מצבו הרפואי, האבחנות, הבדיקות המתבקשות שיש לעבור ודרכי הטיפול האופציונליות, לרבות סיכויי ההצלחה והסיכונים הכרוכים בהן.
ואולם, סוגיה חשובה לא פחות הזוכה לפחות תשומת-לב, נוגעת לאחריות המטופל עצמו על מסירת מידע אודות מצבו הרפואי לרופא המטפל, ולשאלה האם הסתרת מידע מהגורם המטפל משחררת אותו גורם מאחריות בכל הנוגע לסוגיית הרשלנות הרפואית.
אז למה לא לספר?
למעשה, חרף העובדה כי כל אדם בר דעת מודע להשלכות החמורות שיכולות להיות להסתרת אינפורמציה קריטית מהרופא, הרי שלא פעם בוחרים מטופלים לדלג על מידע שנתפס בעיניהם כמביך. פעמים אחרות, נעשית ההסתרה בתום לב, עקב שכחה או חוסר שימת לב לחשיבות שעשויה להיות למידע זה.
מקרים שכיחים של הסתרה כוללים הסתרת אינפורמציה על הרגלי חיים פסולים המזיקים לבריאות, מתוך רצון להימנע ממבט מלא תוכחה או הערה מצד הרופא. כך, למשל, מעדיפים מטופלים להסתיר הרגלי שתיה מופרזת של אלכוהול, עישון מאסיבי של סיגריות, או נטילת חומרים מסוכנים (סמים האסורים על פי חוק).
אימהות גם נוטות לשקר ביחס להרגלי הנקה, עישון במהלך הריון ושאר הרגלים שעשויים להזיק לעובר או לתינוק. מיותר לציין, כי הסתרת מידע שכזה עשויה לפגום באיכות הטיפול הרפואי, שכן הוא מונע מהמטפל לקבל תמונה אותנטית של מצב המטופל.
>>> פורום רשלנות רפואית ונזקי גוף <<<
מקרה שכיח נוסף של הסתרה מתוך בושה נוגע לנטילת תרופות. הכוונה למטופלים שאמורים להתמיד בנטילה קבועה של תרופות שאמורות לסייע באיזון מחלה כרונית, או לשפר הטיפול במחלה אקוטית כלשהי בה הם לוקים.
ואולם, חולים שבוחרים להתעלם מהוראת הרופא לנטילת התרופה, סובלים מתופעות הלוואי של התרופה או פשוט שוכחים ליטול אותה על בסיס קבוע, מתביישים לא פעם בהתנהגותם הרשלנית ומסתירים עובדה זו.
לקריאה נוספת: על החובתו של רופא לרישום מלא בתיעוד הרפואי
בהקשר לנטילת תרופות, במקרים הפוכים בוחרים מטופלים להסתיר לקיחת תרופות הנחשבות עבורם כמביכות. כך, למשל, מטופלים הנוטלים ויאגרה לצורך טיפול באין אונות עשויים לחוש תסכול ובושה ולהימנע משיתוף הרופא. גם תרופות פסיכיאטריות, תרופות למלחמה בהתקרחות, או גלולה להפסקת הריון לא רצוי, זוכות ליחס מפוקפק דומה של קשר שתיקה.
אסור להתבייש - על מחלות מין ומקרי רשלנות רפואית
מטופלים רבים, הנשאלים על ידי הצוות הרפואי באשר להרגלי התזונה שלהם, נוטים להסתיר הרגלי תזונה בעייתיים. כך, למשל, אישה המטופלת בסוכרת הריונית ונדרשת להימנע מאכילת פחמימות, עשויה לדווח על הקפדה על הכללים, מבלי לספר שלמעשה היא נוטה לחטוא מעת לעת. אדם שנדרש להקפיד על דיאטה טרם כניסה לניתוח, ולא עמד בדרישות כמצופה, עלול גם הוא להצניע עובדה זו מתוך בושה, ולחבל בהצלחת הניתוח.
הסתרה בעייתית נוספת, אשר עלולה לפגוע ביעילות הטיפול הרפואי, מתייחסת למצב הנפשי של המטופל. מטופלים רבים הנמצאים במצב נפשי קשה או אף סובלים מדיכאון של ממש, מסתירים את מצבם. מכיוון שלמצב הנפשי חשיבות עליונה באשר לסיכויי ההחלמה, הרי שהסתרת מידע זה עשויה להזיק אף היא.
ולבסוף, מטופלים רבים בוחרים שלא לדווח על סימפטומים שונים, כגון כאב ראש מתמשך, כאב חד בחזה, בחילות, או עצירות, פשוט מכיוון שהם לא רוצים להיתפס כמפונקים, חלשי אופי ונעדרי כוחות להתמודדות.
מלבד הבושה, פעמים רבות מסתיר החולה מידע חיוני מהצוות המטפל בתום לב. הכוונה להיסטוריה רפואית שהמטופל, הנעדר ידע רפואי ממשי, אינו חושב שרלוונטי לסוגיה הנידונה. במקרים אחרים, המדובר במידע ישן, על מחלות עבר או אפיזודות רפואיות שנפתרו לפני זמן רב, והמטופל שכח את דבר קיומן.
להסתרת מידע מהמטפל השלכות קשות והרסניות, החל מפגיעה באפקטיביות של טיפול רפואי או תרופתי, דרך אבחנה שגויה ועד פגיעה ממשית בבריאות ואפילו מוות. כך, למשל, במקרה של הסתרת מידע על נטילת תרופות, עלול הרופא לשגות ולתת התוויה לטיפול בתרופה נוספת, היוצרת במשולב תופעות לוואי קשות ואף מסכנות חיים.
התנהגות המטופל - אשם תורם לנזק
אחת מטענות ההגנה המקובלות ברשלנות רפואית הינה הגנת האשם העצמי התורם. במקרים אלו, על הנתבע להוכיח כי המטופל הניזוק תרם בהתנהגותו להשלכות השליליות של הטיפול שניתן לו.
קיראו על: קביעת אשם תורם בתאונת עבודה
אם בית המשפט ישתכנע כי התובע נושא באשם תורם לנזק ממנו הוא סובל, הוא יחלק את האחריות לנזק בין שני הצדדים. טענת האשם התורם מתעוררת במצבים בהם המטופל לא נשמע להוראות הצוות הרפואי, נמנע מלשתף פעולה אם רופאיו, התמיד בהרגלי חיים המסבים נזק לבריאותו, או נמנע מלמסור לצוות את מלוא המידע הנחוץ להם לשם הטיפול בו.
במקרים האלו, בוחן בית המשפט אם הניזוק התנהג כאדם אחראי ובזהירות סבירה בכדי להגן על עצמו מפני הנזק שנגרם לו. מבחן נוסף שמבצע בית המשפט נוגע לחלוקת האשם בין המזיק לבין הניזוק לגביו נקבע כי הוא נושא באשם תורם לנזק.
או אז, חלוקת האחריות בין הצדדים תיעשה על פי המבחן של מידת האשמה, בו מציב בית המשפט את מעשי הרשלנות של המזיק מול התנהלות הניזוק, כדי להעריך את מידת האחריות של כל צד למחדלים בטיפול הרפואי.
על מנת לקבוע אשם תורם ביחס לתובע, על הרופא להוכיח כי העמיד את המטופל על הסכנות הצפויות לו במידה ולא יישמע להוראות או במידה ויסתיר ממנו מידע חיוני אודות מצבו.
באשר לסוגיית הסתרת מידע מהמטפל, טענת אשם תורם תתקבל רק במקרים בהם בית המשפט שוכנע כי מטופל הסתיר במודע ובמתכוון מידע רפואי חשוב מרופאו, אולם כאשר מטופל לא היה מודע לחשיבות המידע הרפואי ולכן לא מסר אותו לרופא, לא יראו אותו כנושא באשם תורם לנזק הרפואי שנגרם לו.
זקוקים לסיוע עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית? חייגו עכשיו: 03-7369253