בהתאם לסעיף 14(א) לחוק ההסכמה יכולה להינתן בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. על פי סעיף 14(ב) לחוק, ההסכמה חייבת להינתן בכתב לגבי הטיפולים המפורטים בתוספת לחוק, כגון ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה, צינתורים ועוד.

לפיכך, ביצוע טיפול רפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל, ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה רשלנות רפואית, תוך הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל.

יחד עם זאת נשאלת השאלה מהו היקפה של חובת הגילוי במקרה של ביצוע טיפול קוסמטי-אסטתי בלבד, אשר ניתן שלא לצורך רפואי, אלא רק על מנת לשפר את איכות חייו של המטופל, כגון טיפול למילוי קמטים, הסרת שיער או הסרת כתמי פיגמנטציה?

בעיקרון, היקף חובת הגילוי נגזר משקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו.

כך נקבע ע"י ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה:

"ואכן, הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים.

לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה.

הזיקה בין פרטי המידע הרלוונטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר...ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח-חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים.

זאת, גם אם סיבוכים אלו נדירים. דרישה נרחבת זאת מתחייבת במיוחד בתקופתנו, שבה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב - אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואם בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית - ניתוחים אלקטיביים למיניהם, כגון ניתוחים לשיפור הראייה באמצעות לייזר. ניתוחים אלו מיועדים לשפר את איכות החיים של המטופלים, אך מטבע הדברים יש בהם אף סיכונים, שאותם יש לגלות לחולים."

כלומר, הפסיקה הרחיבה את חובת הגילוי גם לגבי ניתוחים אלקטיביים, אשר אינם מיועדים למנוע סכנת חיים מיידית, וקבעה כי היקפה של חובת הגילוי לגביהם יהיה רחב יותר. כך נקבע ע"י ביהמ"ש העליון גם במסגרת ע"א 1303/09 קדוש נ. בית החולים ביקור חולים.

כלל זה חל גם על טיפולים קוסמטיים-אסטטיים שאין בהם צורך מבחינה רפואית, למעט רצונו של המטופל לשפר את מראהו החיצוני.

כלומר, לגבי טיפולים אלו חלה על הרופא המטפל חובת גילוי מוגברת, הכוללת מתן הסבר מקיף בדבר כל הסיכונים הכרוכים בטיפול, אף אם הם נדירים או קלים יחסית.

במסגרת הליך ת"ק 1311-12-13 ט.פ. נ' שלקוביץ קבע בית המשפט כי חובה זו חלה גם על טיפולים קוסמטיים שאין בהם צורך רפואי, בלא קשר לשאלה האם מקור החובה הוא בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

שהרי על כל מטפל המבצע טיפול בגופו של אדם מוטלת החובה להביא בפני המטופל את מלוא המידע בדבר הסיכונים הכרוכים בטיפול, תופעות הלוואי האפשריות ודרכי הטיפול בהן, על מנת שהמטופל יוכל לבצע בחירה מושכלת מדעת, לאחר שקילת יתרונות הטיפול אל מול הסיכונים.

במסגרת תיק זה נדונה תביעת פיצויים של מטופל כנגד רופא שביצע בו טיפולים קוסמטיים להסרת כתמי פיגמנטציה מינוריים בפניו, אשר גרמו לו לכתמים בפניו ובכתפו, שהיו אף גדולים ובולטים בהרבה מהכתמים שהוא ביקש להסיר.

המטופל טען לרשלנות רפואית בטיפול בו, לפגיעה באוטונומיה ובשלמות גופו, וכן להפרת חוק זכויות החולה באי הצגת הסיכונים הכרוכים ותופעות הלוואי הנלוות לטיפול זה.

בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה בדבר מסירת המידע באופן מלא וכדין מוטל על הרופא, וכי עליו להוכיח שהוא מסר למטופל את כל המידע הנדרש, על מנת שהמטופל יוכל לגבש הסכמה מדעת לביצוע הטיפול בו.

עוד נקבע כי במסגרת פגישת הייעוץ שהתקיימה בין הרופא למטופל, שאל המטופל שאלות רבות, מפאת רגישותו הרבה למראהו החיצוני, וכי עם זאת הוא לא קיבל מהרופא את מלוא ההסברים הנדרשים על אופי הטיפול, הסיבוכים והסיכונים אפשריים ולרבות בדבר הסיכון של הופעת הכתמים כחלק מהטיפול.

בית המשפט פסק כי יש לקבל את טענת המטופל כי אילו ידע אודות הסיכונים בטיפול לא היה מסכים לביצועו. הערכת ההסתברות שהמטופל היה מסרב לטיפול או בוחר בדרך טיפול אחרת, תעשה על בסיס מבחן אובייקטיבי, על פי אמות מידה של המטופל הסביר ובהתייחס לנסיבותיו הסובייקטיביות.

כלומר, מתוך ניסיון להעריך מה היתה העדפתו ובחירתו של התובע כמטופל סביר ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, מצבו הנפשי והעדפותיו טרם הטיפול וטרם היוודע הנזק.

בנסיבות אותו תיק נקבע כי מדובר בטיפול קוסמטי-אסתטי, שאינו חיוני ואין בו צורך רפואי, ובמטופל שהינו בעל רגישות מיוחדת למראהו החיצוני. אילו היה המטופל יודע אודות סיכונים אלה, וכי במקרים נדירים התופעה לא חולפת כעבור מספר חודשים לא סביר שהיה מסכים לטיפולים.

לא סביר כי מי שמדקדק בקוצו של יוד בגין כל פגם, ויגיע לטיפול אסתטי על מנת לשפר נקודה מינורית בפנים, יסכים לעבור טיפול שיש בו סיכון לכתמים כהים ובולטים באזורים נרחבים בפנים ובכתף, שעלולים לא להיעלם לאורך זמן.

לגבי עילת הפגיעה באוטונומיה נקבע כי היא כרוכה בעילה של העדר הסכמה מדעת.

כלומר, כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם ביצוע הטיפול הרפואי, מחדל זה כשלעצמו יכול להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, וזאת ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק.

הפיצוי במקרה זה נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם שלא בהסכמתו המודעת ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. למטופל זכות לבחור אם ואיזה טיפול ינתן לו. פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ניתן בשל הפגיעה בזכותו היסודית של מטופל כאדם לכבוד ולאוטונומיה.

מדובר בפיצוי בגין פגיעה בערך בלתי מוחשי. אמת המידה לקביעת הפיצוי בגין כך היא אינדיווידואלית, בהתאם לעצמת הפגיעה הנפשית והרגשית שנגרמה לניזוק הספציפי. כך נקבע בהליך בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל חיפה ואח' ובתיק שטנדל הנזכר לעיל.

בהליך ע"א 10085/08 תנובה בע"מ נ' עזבון המנוח ראבי ז"ל, תיאר כב' השופט יצחק עמית תיאר את משמעותה של פגיעה באוטונומיה כך:

"הפגיעה באוטונומיה משמעה שלילת כוח הבחירה של הנפגע בשל אי גילוי עניין מהותי, אך הביטוי של הפגיעה באוטונומיה הוא תחושות שליליות כמו כעס, תסכול, עלבון, גועל, זעזוע וכיוצא בזה.

על יסוד מבחנים אלה ועל פי מכלול העדויות מצאתי לקבל את טענת הפגיעה באוטונומיה של התובע ולפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה, במסגרת הפיצוי בגין נזק לא ממוני שיידון להלן.

בהסתמך על נסיבות התיק, פסק בית המשפט למטופל פיצוי בגין נזק לא ממוני במסגרת עילת הפגיעה באוטונומיה, וכן פיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לו עבור הוצאותיו בעבר ובעתיד, והפסד ימי עבודה".

לסיכום: על רופא שעומד לבצע טיפול קוסמטי-אסטטי אלקטיבי, שאין בו צורך מבחינה רפואית כלשעצמה, מוטלת חובת גילוי מוגברת בכל הקשור לקבלת ההסכמה מדעת של המטופל.

שאלות? פנה/י לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר: 03-7369253