טענות כתב התביעה

לגבי ניתוח הסרת התוספתן טען המטופל כי הוא בוצע ברשלנות מאחר שהמנתח היה רופא מתמחה, ללא נוכחות של רופא בכיר או מומחה וכי דופן הבטן לא נסגרה כהלכה בסיום הניתוח, ועל כן הוא נוצר לו זיהום והוא נזקק לניתוח מתקן.

בית המשפט דחה טענה זו לאחר שנקבע שלא הוכחה ההתרשלות הנטענת, לא ברמת הזהות של הצוות המנתח ולא ברמת הביצוע של סגירת דופן הבטן בתפרים.

בית המשפט קבע שהניתוח נחשב לפשוט ושגרתי ואינו מחייב נוכחות מומחה, מה גם שלא הוכח שפעולת הצוות היא זו שגרמה לזיהום.

לגבי ניתוח הסרת הגידול וכריתת הכליה הימנית, טען המטופל שהמדובר היה בניתוח מיותר שבוצע לאחר אבחון שגוי, חלקי וחסר, מאחר שלאחר הניתוח התברר שלא דובר כלל בגידול, אף לא שפיר, אלא במבנה אנטומי של הכליה.

כתוצאה מהניתוח המיותר המטופל איבד כליה לשווא, נותר עם צלקת גדולה ומכוערת, ועם חשש שיצטרך לקבל טיפולי דיאליזה בעתיד מכיון שנשאר עם כליה אחת בלבד.

בהסתמך על הראיות וחוות הדעת הרפואיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי המטופל עבר בדיקות CT ואולטרא סאונד שבוצעו בכלייתו הימנית. מבדיקות אלו עלה כי קיים ממצא חיצוני קטן על הכליה אשר נחשד כגוש ממאיר, אך זאת לא באופן חד משמעי.

עוד נקבע כי ההמלצה לבצע את הניתוח היתה נמהרת, מאחר שהיא התבססה על אבחון חלקי ובלתי מספק, וכן התעלמה ממצבו הרפואי הכללי של המטופל, שהיה רעוע וחלש ביותר, במיוחד מאחר שהוא עבר כבר את הניתוח להסרת התוספתן רק 3 חודשים לפני כן.

בנסיבות אלה לא היה מקום לסבכו בניתוח נוסף באותה עת, אלא להמשיך להעמיק את הבירור, למשל באמצעות בדיקת MRI, שהיתה עשויה לאמת את הממצא ולתת מידע נוסף לגביו. במידה והספק לא היה מתפזר גם בעקבות בדיקה זו, ניתן היה לשקול לעקוב אחר התפתחות הממצא לאורך זמן מה ולבדוק האם הוא משתנה או גדל.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי רופא בית החולים התרשל כלפי המטופל, בכך שהמליץ לו על ניתוח תוך הסתמכות על אבחון חסר ובלתי מספק, וללא מתן משקל מספיק למצב הבריאותי הכולל ולחלופות אפשריות.

עוד נקבע כי הכישלון באבחון או בטיפול אין בו כדי להטיל אחריות משפטית. כלומר, העובדה כי לאחר מעשה מתברר שנעשתה טעות אין די בה כדי להטיל אחריות משפטית.

יחד עם זאת, כדי להטיל אחריות די בכך שהרופא לא שקל די הצורך את המצב, או לא ערך את כל הבדיקות הנחוצות האפשריות, לא למד עד תום את הנושא בו טיפל, לא בחן את המידע הרפואי המעודכן העולה ממאמרים חדשים באותו תחום ולא התייעץ עם מי שראוי היה להתייעץ עמו.

החלטה רפואית חורצת גורל חיי אדם ולכן אין לקבלה על בסיס מומחיות בלבד, אלא עליה להתקבל בכל פעם תוך הפעלת מירב המידע העומד לרשות המחליט.

הפיצויים שנפסקו עקב הניתוח המיותר וכריתת הכליה

בית המשפט פסק למטופל את הפיצויים הבאים עקב הניתוח המיותר לכריתת הכליה לפי הפירוט שלהלן.

(א) פיצוי בסך 180,000 ₪ בגין כאב וסבל ואובדן הנאות חיים. סכום זה נומק בכך שהמטופל סבל מכאבים רבים בעקבות הניתוח, נקבעה לו נכות אורולוגית של 60% בגין אובדן הכליה, וכן נכות בשיעור 10% בגלל שנותרה לו צלקת עמוקה ונרחבת.

הניתוח והנכות העצימו את סבלו של המטופל, שסבל ממילא ממצב בריאותי רעוע, וגם הדאגה בעקבות התלות בכליה אחת הנה מובנת.

(ב) פיצוי בסך של 5,000 ₪, בגין עזרת הזולת בתקופת האשפוז והסיעוד עד להתאוששות מהניתוח. סכום זה נומק בכך שהמומחה מהטעם המטופל עצמו העיד כי המצב הכלייתי של המטופל לא משפיע על התפקוד היום-יומי שלו.

בנוסף, למטופל יש בעיות רפואיות נוספות רבות כגון, יתר לחץ דם, הפרעה במטבוליזם של שומני הדם, שבץ מוחי, טרשת עורקים, ניתוח מעקפים, עישון כבד והשמנת יתר. תוחלת החיים של המטופל במועד האירוע אף הוערכה ב-9 שנים בלבד.

(ג) פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה. סכום זה נומק בכך שהרופא אמר למטופל שמדובר בגידול סרטני אשר יש להסירו בניתוח דחוף לשם חייו, וזאת מבלי להסביר לו על האפשרות שלא לבצע את הניתוח כלל בשלב זה, אלא לבצע בדיקות הדמייה נוספות ולעקוב אחר ההתפתחות באופן אקטיבי.

הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן עבור סיכול יכולת ההחלטה המודעת והבחירה של החולה, וזאת משום שלא הוצג לו מלוא המידע ולא הועמדו בפניו החלופות האפשריות

זאת להבדיל מהפיצוי בגין כאב וסבל אשר ניתן עבור הכאב הפיסי ועוגמת הנפש, האשפוז והנכות.

במקרה דנן, לא היתה למטופל יכולת עצמאית להעריך את המלצת הניתוח, שכן לא נמסר לו כל מידע לגבי חלופות אפשריות. הודע לו שמדובר בגידול סרטני, מבלי להציג לו את הספקות המשמעותיים שעלו מסדרת בדיקות ההדמיה.

עוד נקבע כי בית החולים ישלם לתובע את הוצאות ההליך, וכן שכ"ט עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.

עברת ניתוח מיותר עקב אבחון שגוי או חלקי? חייג: 03-7369253