הנתבעים טענו כי לא נפל פגם בניתוח וכי בעקבות הניתוח נותרו בה קפלי עור הניתנים למתיחה על ידי ניתוח פשוט. קפלים אלו לא נוצרו בשל רשלנות רפואית בניתוח אלא רק מאחר שעורה לא התכווץ במידה מספקת. מדובר בתופעת לוואי ידועה של הניתוח, המופיעה גם בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת לפני הניתוח, ואשר ציין את הסיכונים הכרוכים בו.

מהממצאים והראיות שהוצגו בתיק, עלה שהמטופלת חתמה לפני הניתוח על טופס הסכמה לניתוח, בו נכתב שהיא קיבלה מהרופא שניתח אותה, הסבר על הניתוח, וכן הוסבר לה שלעיתים השאיבה לא תשיג את התוצאות הרצויות ו/או שתתבטא בהתכווצות לא אחידה של העור והופעת גומות או בליטות על פני השטח.

קראו בהרחבה: הסכמה מדעת לניתוח - מה משמעותה?

בסך הכל נשאב מגופה שומן בנפח של 5,150 סמ"ק. בית המשפט ציין ששני המומחים מטעם שני הצדדים הסכימו שתוצאות הניתוח לא היו טובות, עקב שאיבת יתר של שומן, וכי המטופלת סובלת מנכות קוסמטית בשיעור של 10%, אם כי הם נחלקו לגבי מהות הנכות.

המומחה הרפואי מטעם המטופלת טען שמדובר בנכות לצמיתות, בעוד המומחה מטעם הנתבעים טען שמדובר בנכות זמנית שניתנת לתיקון בניתוח.

בכל מקרה, קביעת הנכות מלמדת שתוצאות הניתוח לא היו משביעות רצון, וזאת בניגוד להצהרת הרופא לפיה "מבדיקתי לאחר הניתוח ניתן לקבוע באופן נחרץ, כי הניתוח הצליח, התוצאות היו טובות, עודפי השומן סולקו, והמראה החיצוני השתפר".

ברם, העובדה שתוצאות הניתוח לא היו טובות אינה מעידה בהכרח על כך שהנתבע התרשל. יש לברר האם התוצאות הלא טובות הן פרי פעולה רשלנית של המנתח או שמדובר בסיכון טבעי אשר כרוך בניתוח, ואיננו קשור לפעולותיו של המנתח.

בעניין זה קבע ביהמ"ש שתוצאות הניתוח אירעו לא עקב חריגה קלה מכמות השומן הנכונה שהיה צריך לשאוב, אלא בחריגה העולה כדי רשלנות עקב רשלנותו של הרופא.

צריך להבין כי מנתח מנוסה אמור לחוש מתי להפסיק את שאיבת השומן, בעוד שהתמונות שהציגה המטופלת מראות שהרופא לא נזהר כראוי במקרה דנן. כמו כן, כאשר מדובר בניתוחים אסתטיים, גישת המנתח חייבת להיות שמרנית ולא אגרסיבית, במטרה שלא לגרום נזק כלשהו למטופל.

עוד קבע בית המשפט כי חתימתה של המטופלת חתמה על טופס הסכמה, שבו צויינו סיכונים הכרוכים בניתוח שאיבת שומן, אינה פוטרת את הנתבעים מאחריות לנזקים הנגרמים כתוצאה משאיבת יתר של שומן.

העובדה שסיכונים אלו הוסברו למטופלת והם תואמים את מצבה כיום, אינה יכולה לפטור את הנתבע מאחריות, כיוון שמדובר בסיכונים שהתממשו כתוצאה מהתרשלותו של המנתח, להבדיל מסיכונים שהתממשו כתוצאה מריפוי לא תקין של הגוף, אשר איננו בשליטת המנתח.

יחד עם זאת, ביהמ"ש דחה את טענת המטופלת כי הנתבעים התרשלו גם בכך שהם לא חייבו אותה לעבור בדיקה פסיכולוגית לפני הניתוח. שכן, לא הוכח שקיים נוהג כזה בקרב הקהילה הרפואית, או שקיימת הנחיה כזו של הרגולטורים הרלבנטיים בארץ ובעולם, וכי קיים צורך רפואי בבדיקה פסיכולוגית לפני ניתוח קוסמטי.

ביהמ"ש התייחס גם לעובדה לפיה המטופלת סירבה להצעת הנתבעים לעבור ניתוח מתקן, אשר יכול להקטין את שיעור הנכות שלה מ-10% ל-5%, וזאת בשל פחדים מניתוחים שהתפתחו בה, לטענתה, בעקבות הניתוח הנדון.

ביהמ"ש קבע שלא ניתן לחייב אותה לעבור ניתוח זה, וזאת לאור ההלכה אשר קובעת כי אין לחייב ניזוק לעבור ניתוח כאשר אין הוא מסכים לכך, אף אם המהלך הומלץ על ידי מומחה רפואי. עם זאת, יש להתחשב בסירוב זה בעת קביעת הפיצוי המגיע לו, ככל שיש בכך אי עמידה בנטל המוטל על הניזוק להפחית את נזקו.

בנוסף דחה השופט את טענת המטופלת שהיא חששה מניתוח נוסף, מאחר שלאחר הניתוח המדובר היא עוד עברה ניתוח אלקטיבי לצורך הקטנת חזה.

בסיכומו של דבר פסק ביהמ"ש למטופלת פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, מאחר שמדובר בנכות קוסמטית נמוכה בחלקי גוף אשר אינם גלויים לעין כל העת, וכן סך של 18,000 ₪, בגין עלות הניתוח המתקן ובסך הכל מעל 48,000 ₪.

עם זאת, ביהמ"ש הטיל את האחריות לתשלום הפיצויים על בית החולים והרופא בלבד, תוך שהוא פוטר את אמריקן לייזר מכך. לדבריו, הרשלנות במקרה זה נוגעת לאופן הניתוח בלבד, ולכן הנה של בית החולים והרופא בלבד.

לאמריקן לייזר אין כל חלק בכך, משום שהמטופלת היתה להוטה לבצע את הניתוח, מבלי שאמריקן לייזר נזקקה להפעיל עליה שיטות שיווק אגרסיביות.

שאלות? חייג/י לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר: 03-7369253