רבים מהפונים אל משרדנו, כמו גם במסגרתו של הפורום שבאתר, שואלים לגבי משמעותו של מבחן הרופא הסביר שמוזכר כמעט בכל תביעה ופסק דין בנושא רשלנות רפואית.
מדוע משתמש בית המשפט במושג זה? מהו מקור המושג ומהי משמעותו כלפי כל אחד מהתובעים בתיקים השונים? היכן עובר הגבול בין רופא הנחשב כסביר לכזה החורג מגבולות הסבירות?
על כל אלה ועוד בהסבריו של עורך דין עופר סולר בסוגייה מעניינת זאת, כפי שמובא במאמר שלפניך.
רשלנות רפואית היא תחום משני בדיני הנזיקין המבוסס על עוולת הרשלנות הכללית המופיעה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 שקובע למעשה שפרט שהפר את נורמת ההתנהגות המוטלת אליו באופן שגרם לאחר לנזק וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת הנורמה והנזק יחויב לפצות את הנפגע.
הפקודה משתמשת בניסוח האבסטרקטי של האדם הסביר ככלי המאפשר לבית המשפט לקבוע את נורמת ההתנהגות שהנה למעשה חובת זהירות מושגית וקונקרטית המחייבת לפי הנתונים של המקרה הספציפי על מנת להחיל אחריות על המזיק.
לצורך הטלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית נדרש ראשית להוכיח כי הצוות הרפואי חרג מהנורמות המוטלות עליו באופן ההתייחסות שלו למטופל.
