רופא משפחה בקופת חולים הינו במרבית המקרים הרופא הראשון אליו מגיעים רוב המטופלים עם תלונות לא ברורות ועליו מוטלת האחריות להגיע לאבחנה ראשונית, להפנות למומחה הרפואי המתאים ובראש ובראשונה לזהות מצבים רפואיים, אשר עלולים לגרום לנזק קשה למטופל.
לפיכך ומטבע הדברים, חלק ניכר מהתביעות בתחום הרשלנות הרפואית מתמקדות בסבירות הטיפול של רופא המשפחה.
פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין אבילפזוב סמירה ואבילפזוב מרים נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות, עסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו התובעת ואמה כנגד מי ששלחה רופאה שגרמה לתובעת לטענתן נזקי גוף בשל טיפול רשלני.
סמירה ילידת 1979 עלתה לישראל מאזרבייג'אן בגיל 17, כ-9 ימים לאחר העליה לישראל הגיעה סמירה למרפאה של קופת החולים בבת-ים. סמירה נבדקה על ידי ד"ר ג. וסר שהייתה רופאת משפחה במרפאה.
מרים סיפרה לד"ר וסר שסמירה סובלת מכאבים שונים זה כחודש וחצי. ד"ר וסר שלחה את התובעות לבדיקות שונות בהן בדיקה בתחום הריאות אצל ד"ר ויילר, שהעלה חשד שהיא סובלת ממחלה בשם אנדוקריטיס (דלקת פנים הלב) endocarditis.