הפסקת הריון כאשר עולה חשש ללידת פג
גם בהריונות שלכאורה נראים תקינים מתגלות בשלבים מתקדמים בעיות המצביעות על כך שהתינוק יוולד עם מחלה קשה או עם מום מולד.
במקרים בהם נולד תינוק לא בריא יכולות לעלות שתי טענות שונות ועיקריות בדבר רשלנות רפואית. הטענה הראשונה תהיה בעקבות אי גילוי הבעיה בשלבי ההריון ואי עריכת הבדיקות המתאימות.
הטענה השנייה יכולה לעלות בגין החלטה לא נכונה שלקח הצוות הרפואי לאור תוצאות הבדיקות שהתגלו.
טענה זו רלוונטית בעיקר למקרים בהם התגלו תוצאות מחשידות בבדיקות שנערכו לעובר אך למרות זאת העדיף הצוות הרפואי להמשיך במהלך הרגיל של ההריון וכתוצאה מכך נולד תינוק חולה שלא מסוגל לחיות חיים עצמאיים. במצב כזה טוענים בדרך כלל התובעים לסוג מסוים של רשלנות רפואית הנקרא "הולדה בעוולה".
פסק דין - פג בעל מום
בתא (חי') 869/06 אסתר כהן נ' שירותי בריאות כללית נדונה התנהגות הצוות הרפואי לאור תוצאות הבדיקות שנערכו לעובר במהלך ההריון.
במקרה זה הייתה התובעת במהלך ההריון השלישי בחייה כאשר בהריון הראשון נולדה תינוקת בריאה ובהריון השני נולדה תינוקת הסובלת מגמדות.
ההריון השלישי התנהל בצורה תקינה עד לשבוע ה-24 בו התאשפזה התובעת בעקבות דימומים ואגינליים, כאשר בגליון הקבלה לאשפוז נכתב כי הדבר נובע משליה נמוכה וכי היא סובלת ממיעוט במי השפיר.
עקב אשפוז זה הושמה בשמירת הריון ונעשו בה בדיקות רבות. במהלך האשפוז אף נשקל על ידי אחד הרופאים רעיון של הפסקת ההריון, אך זה נדחה בסופו של דבר.
לבסוף, ילדה התובעת תינוקת פגה בשבוע ה-28, לאחר כחמישה חודשים התברר כי התינוקת סובלת משיתוק מוחין.
טענות התובעת היו בדבר אופן הטיפול של הצוות הרפואי לאחר שהתאשפזה, ובעיקר טענה כי הרופאים התרשלו בכך שלא הורו על הפסקת ההריון נוכח קיומם של סימנים ברורים לאפשרות של לידה מוקדמת והסיכון הרב לפיכך למומים ונכויות קשות בתינוק שיוולד. בהמשך לכך טענה כי מדובר במקרה של "הולדה בעוולה".
בית המשפט קבע ראשית כעובדה כי פרט לסיבוך מיילדותי וחשש לפגות לא ניכר היה במהלך ההריון כל חשש שהעובר יוולד עם מום או מחלה.
משקבע זאת, פנה בית המשפט לדון בשאלה האם יש צורך בהפסקת הריון במקרים בהם מתגלה חשש זה בלבד. התשובה שסופקה לכך הייתה לאו מוחלט.
בית המשפט נימק זאת בטענה כי הדבר נוגד כל פרקטיקה רפואית מקובלת וכן כי הדבר יגרום לגדיעת חייהם של עוברים שכל בעייתם היא כי הם עתידים להיוולד כפגים, דבר שאינו מוביל בהכרח למום.
אופי הטיפול הנכון במקרים אלו הוא טיפול ממתין שיעניק סיכוי ללידה תקינה. עוד הוסיף כי אין להתיר הפסקת הריון של עובר בריא שעלול להיוולד עם מום, וזאת במידה שיש דרך רפואית למנוע את מום זה.
לכן, משאין צעד מסוים נהוג בפרקטיקה רפואית מקובלת, לא חלה על הרופאים חובת גילוי כלפי החולה בדבר אפשרות הנקיטה בצעד זה.
בית המשפט הוסיף קביעה לגבי טענה לפגיעה באוטונומיה שהועלתה על ידי התובעת כי זו לא תתקבל אם לא חלה על הרופאים חובת גילוי כלפי המטופל בנושא שלגביו נטען לפגיעה באוטונומיה.
במקרה זה, על פי קביעת פסק הדין, לא הייתה קיימת כל אפשרות של המתת העובר בשל סיבוך בהריון ללא אינדיקציה של בעיה בעור או מומים קשים ולכם לא היה מקום למתן הסברים לתובעת על אפשרות זו.
בכל מקרה של חשש לרשלנות רפואית מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין רשלנות רפואית מנוסה. עורך הדין יוכל לאסוף את התיעוד הרפואי ולערוך בירור עם מומחה רפואי האם הייתה סטייה מסטנדרט רפואי סביר במקרה ומה שיעור הנזק.
למידע נוסף: רשלנות רפואית בלידה - הסיפור מאחורי התביעה
לשיחה אישית עם עו"ד עופר סולר חייג/י: 03-7369253