התיישנות עילה לאחר תאונת דרכים - אימתי?
עולם המשפט יצר חסמים מסוגים רבים שנועדו להשגת מגוון תכליות החשובות לקיומה של מערכת משפטית ראויה והולמת. התיישנות משמע כי הזמן שחלף מאז היווצרותה של עילת התביעה כנגד הצד השני יצר חסם מהותי או פרוצדוראלי מפני בירורה על ידי בית המשפט. כאשר ההבדל בין התיישנות מהותית ופרוצדוראלית נובע בעיקרו בעובדה שבהתיישנות הפרוצדוראלית עדיין קיימת לתובע עילת התביעה אך קיים מחסום מפני בירורה.
סוגיית ההתיישנות מוסדרת בעיקרה בחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. ההתיישנות נוצרה בין השאר כדי להגן על הנתבע מהצורך להחזיק בראיות תקופה ארוכה מדי ולאפשר לו להמשיך לקיים את עסקיו מבלי לתהות לעבר.
לאור שאלות ופניות רבות שהגיעו למשרדנו, מביא עורך דין עופר סולר הסבר מפורט בנושא התיישנות עילת תביעה לאחר פגיעה בתאונת דרכים, או בשפה פשוטה יותר: מהי התקופה שלאחריה כבר לא ניתן להגיש תביעה משפטית לפיצויים בעקבות נזקי גוף בתאונת דרכים?
התיישנות עילה בתביעת נזיקין לאחר תאונת דרכים
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 אינו כולל התייחסות מיוחדת לסוגיית התיישנות העילה ולכן בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תביעה שלא הוגשה לבית המשפט בנושא אזרחי שאינו מקרקעין תתיישן לאחר 7 שנים.
סעיף 6 לחוק קובע שתחילת התקופה היא ביום בו נוצרה עילת התביעה. בעניין תאונות דרכים יש להדגיש כי תקופת ההתיישנות תיעצר רק בעת הגשת תביעה לבית המשפט ולא ברגע הגשת תביעה לחברת הביטוח.
יחד עם זאת, לכלל האמור לגבי התחלת ההתיישנות ישנם מספר חריגים הרלבנטיים לתאונות דרכים. סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע שבמקרה של קטין תתחיל תקופת ההתיישנות בהגיעו לגיל 18.
>>> פורום משפטי בניהולו של עו"ד עופר סולר <<<
מלבד זאת קובע החוק בסעיף 11 כי גם במקרה של פסול דין יתחיל מרוץ ההתיישנות במועד שבו מונה לפרט אפוטרופוס או שפסקה הפגיעה שאינה מאפשרת לו להגיש תביעה.
חריג אחר מתייחס לנזק שהתגלה באיחור. סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 קובע שבמקרים בהם עילת התובענה היא נזק שגילויו אירע באיחור, תתיישן התביעה אחרי 10 שנים מהיום שבו התרחש הנזק ולכן במקרים בהם הנזק כתוצאה מהתאונה התגלה מאוחר יותר, מתארכת התקופה משבע לעשר שנים מהיום בו התרחשה התאונה.
קיראו גם בנושא: התיישנות עילת התביעה במקרי רשלנות רפואית
פסק דין שעוסק בנושא ההתיישנות לדוגמא
המדובר בהליך ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח - המערער הגיש בשנת 1993 תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה של תאונת דרכים שהתרחשה בשנת 1980, בעקבותיה כך טען - נגרמה לו טרשת נפוצה שהשלכותיה הרפואיות חמורות.
לאור הזמן שחלף מהתאונה ביקשה המשיבה לדחות את התביעה בטענת התיישנות, בית המשפט המחוזי קיבל בהתחלה את התביעה ולכן הוגש ערעור לבית המשפט העליון שביטל את פסק הדין והורה למחוזי לתת החלטה לאחר שתינתן תשובה לקשר הסיבתי בין המחלה והתאונה. בית המשפט המחוזי עדיין קבע כי התביעה התיישנה ולכן הוגש הערעור.
בית המשפט העליון בראשותו של השופט אליעזר ריבלין מורה לבטל את פסק הדין ולקיים דיון בגוף התביעה.
אליבא דה השופט ריבלין משום שהמערער מסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות שמתייחס להיעלמות עובדות העילה מן התובע הכוללות לפי פרשנות הפסיקה גם את הקשר הסיבתי וגרסת המערער לפיה למרות הזמן שחלף מהתאונה וגילוי הנזק לא היה בכוחו להצליח לגלות את הקשר הסיבתי העובדתי לא נסתרה על ידי ראיות המשיבה הכף נוטה יותר לכיוון המערער והוא מחזיר את הדיון לבית משפט קמא.
ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי לאחר פגיעה בתאונת דרכים
לשיחה אישית עם עורך הדין עופר סולר חייג/י למשרדנו: 03-7369253