כיצד מאובחנת מחלת לב איסכמית?

אבחון מחלת לב איסכמית נעשה לרוב באמצעים שאינם פולשניים, אך בחלק מהמקרים יבוצע צנתור שהינו הליך פולשני. בדיקת אלקטרוקרדיוגרם או בקיצור אק"ג שהינו אמצעי אבחון המשקף את הפעילות החשמלית בלב, יכול להראות שינויים בפעילות זו כתוצאה מרקמת לב איסכמית. השינויים בפעילות החשמלית אופייניים למצב של התקף לב חריף.

קיראו בהרחבה על: רשלנות בזמן ניתוח לב או לאחריו

בדיקת אק"ג במאמץ מאבחנת שינויים איסכמיים בתרשים אלקטרוקרדיוגרם בזמן מאמץ כמו צעידה על מסילה נעה או אופניים. המדד לרישום מהימן הוא דופק מטרה הנקבע בהתאם לגיל הנבדק.

בדיקת דם לאנזים טרופונין מתבצעת בחדר מיון ומעידה על סבל איסכמי של רקמת שריר הלב כאשר תוצאות הבדיקה מעידות על רמה מוגברת של האנזים. במיפוי לב נעשה צילום שריר הלב על ידי הזרקת חומר רדיואקטיבי בזמן מבחן מאמץ.

החומר המוזרק לווריד מגיע דרך העורקים הכליליים לשריר הלב, באופן כזה שבעורק חסום או חסום חלקית, עובר פחות חומר. המעבר יתבטא בקליטת חומר מופחתת באזור שאותו מזין העורק.

אמצעי אבחון נוסף הוא אקו לב, אותו מבצעים בשלב ראשון במנוחה ובהמשך על ידי מבחן מאמץ רגיל על מנת להגיע לדופק מטרה. בתום המבחן מבצעים אקו לב. אם בסיום בדיקת המאמץ תחול ירידה בהתכווצות שריר הלב, בהשוואה לתוצאות הבדיקה במצב מנוחה, זה מעיד על היצרות אחד מעורקי הלב.

>>> פורום רשלנות רפואית ונזקי גוף <<<

במהלך אבחון על ידי CT קורונרי של הלב, מוזרק חומר ניגוד לווריד ובאמצעות סריקה מהירה על ידי סורק חדשני של הלב, מופיעה תמונה מדויקת של עורקי הלב, שבה ניתן לראות היצרויות בעורקים אלו.

צנתור כלילי הינו פעולה פולשנית המיועדת לאבחון אך גם לטיפול. לעורק הגדול מוחדר צנתר, בדרך כלל באזור המפשעה או באמה ובליווי צילום רנטגן מקדם אותו הרופא אל עורקי הלב. דרך הצנתר מזריק הרופא חומר ניגוד המכיל יוד אשר צובע את העורקים הכליליים ונותן אומדן לרמת החסימה של העורקים. כאשר שיעור ההיצרות הוא מעל ל- 50% ובמיוחד כאשר הוא מעל ל- 70% יש לטפל בה.

הטיפול נעשה באמצעות ניפוח בלון אשר נמצא בקצה הצנתר ודוחק את החומר הטרשתי לדפנות העורק. לאור ממצאי הצנתור מחליט הרופא אם יש צורך בהשתלת סטנט, אשר הינו גליל רשת מתכתי דק הנצמד לדפנות העורק ובכך מונע מהן להיצמד. חלק מהסטנטים מצופים בתרופה המעכבת את התהליך הטרשתי, העלול לדבוק בעתיד בסטנט עצמו.

שבץ איסכמי ניתן לאבחון כאשר מופיעים באופן פתאומי סימנים נוירולוגיים, כמו חולשה בגפיים או בשרירי הפנים, ירידה בתחושה, הפרעה בראייה, אובדן שיווי משקל וקשיים בדיבור או בבליעה. במצב זה יש להגיע בדחיפות לבדיקה רפואית נוירולוגית ולבדיקות הדמיה על מנת לבצע אבחון של האירוע המוחי.

לקריאה נוספת: מוות בעקבות רשלנות בבדיקה ופענוח א.ק.ג במיון

ככל שהאבחון יתבצע מוקדם יותר יש סיכוי לפגיעה נמוכה יותר. האבחון הראשוני בבית החולים כולל CT של המוח אשר מסייע לרופא להחליט האם השבץ נגרם כתוצאה מחסימה בעורק או בגלל דימום.

כיצד ניתן להפחית את הסיכוי לחלות באיסכמיה?

ניתן להפחית את הסיכוי לחלות באיסכמיה על ידי טיפול מניעתי בגורמי הסיכון. המאמץ למניעת מחלת לב איסכמית מתמקד בטיפול בגורמי הסיכון הבאים: שמירה על פעילות גופנית סדירה ושמירה על משקל תקין, איזון רמות הכולסטרול, לחץ הדם והסוכרת וכמו כן הפסקת עישון, עשויה למנוע את התמשכות התהליך הטרשתי העלול להסתיים בחסימת העורקים.

גם השיטה למניעת אירוע מוח איסכמי היא איזון גורמי הסיכון, מאחר ויתר לחץ דם נמצא אצל מעל ל – 60% מהלוקים במחלה. את לחץ הדם ניתן להוריד בטיפול תרופתי וטיפול יעיל ביתר לחץ דם מקטין את הסיכוי לאירוע מוחי בכ – 40%.

עישון נמצא כגורם המכפיל את הסיכוי לאירוע מוחי, כולל עישון פאסיבי ולפיכך הפסקת העישון מקטינה באופן הדרגתי את הסיכון למחלת האיסכמיה. גם איזון סכרתי קפדני עשוי להקטין את הסיכוי לאירוע מוחי מאחר שסוכרת נחשבת לאחד הגורמים המובילים למחלות כלי דם ולמחלות כלי דם קטנים במוח בפרט. כמו כן בחולים עם גורמי סיכון וחולי לב המטופלים בתרופות לטיפול בשומני הדם, הופחת הסיכוי לאירוע מוחי בכ – 27%.

צריכת אלכוהול מעל ל- 60 גרם ביום, מהווה גורם סיכון לאירוע מוחי. בד בבד, צריכת אלכוהול קטנה עד בינונית של כ- 12 עד 24 גרם ליום, מקטינה את הסיכון לאירועים מוחיים ומחלות לב ועל כן ניתן להמליץ על צריכה מוגבלת כאשר ההעדפה היא ליין אדום.

סגנון חיים הכולל פעילות גופנית, הימנעות מהשמנת יתר ותזונה נכונה, מפחית את הסיכון לטרשת עורקים ולאירועים וסקולריים. פעילות ספורטיבית, אפילו כזו הנעשית ברמה בינונית, מקטינה את הסיכוי לאירוע מוחי בכ- 30%.

בנוסף, טיפול מניעתי כולל טיפול במחלת לב איסכמית ומתן סטטינים נגד כולסטרול והורדת לחץ דם באמצעות תרופות, טיפול תרופתי נוסף כולל נטילת אספירין, חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן וניטריטים.

הטיפול הראשוני בהתקף לב, שהוא ביטוי קליני חריף של מחלה איסכמית כאשר חלק הלב הניזון מהעורק הסתום נפגע לצמיתות, יהיה כמובן פינוי דחוף לבית החולים, שם יקבל המטופל תרופות להפחתת הכאב, חמצן, תרופות להרחבת כלי הדם ואספירין לעיכוב היצמדותן של טסיות בדם.

קיראו בהרחבה על: נזקים לאחר ניתוח מעקפים

בשעות הראשונות, יינקט טיפול אגרסיבי של המסת קרישים אשר נועד לחדש את אספקת הדם לשריר הגוסס. טיפול ממיס קריש כולל מתן תרופות דרך הוריד המאיצות את המסת הקרישים בתוך כלי הדם הכליליים.

הסיכון בתרופות אלו הוא שיעילותן פוחתת תוך זמן קצר ביותר ומעבר לארבע עד שש שעות, הקריש הופך יציב והנזק לשריר הלב הינו בלתי הפיך, כך שאין כבר טעם להשתמש בתרופות אלו. חסרונות נוספים הם שלתרופות ממיסות קריש יש תופעות לוואי והן גם אסורות לחולים עם הפרעות דמם, בגלל הסכנה הגדולה לדימום תוך מוחי.

טיפול עדיף באוטם חמור הוא צנתור. שיעור פתיחת העורק גבוה יותר מאשר בטיפול התרופתי. בקרב חולי אוטם המקבלים תרופות ממיסות קריש, במהלך ארבעת השעות הראשונות, שיעור ההצלחה עומד על כ- 50 עד 70 אחוזים ובנוסף מדובר על משך אשפוז קצר יותר.

דוגמא לפסק דין

בפסק דין ת"א חיפה 03 – 691 אריה קסלר ואח' נגד שירותי בריאות כללית, אשר נדון בפני השופטת ברכה בר – זיו, הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית.

לטענת התובע, על הנתבעת היה לפצותו בגלל טיפול בלתי הולם אשר כלל ביטול ניתוח לקילוף מעטפת הלב והפסקת טיפול בתרופת קומודין, אשר נוגדת קרישה למשך שנתיים. ביטול הניתוח והפסקת מתן התרופה גרמו לדברי התובע, לשבץ מוחי.

בית המשפט קיבל את התלונה ופסק פיצויים לטובת התובע בסך 562,500 שקלים בשל רשלנות רפואית.