ההמלצות מתייחסות למגזרים מסויימים באוכלוסית הארץ כגון יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים בנגב ושומרונים.

כמו כן ישנן גם המלצות המתייחסות לבני זוג יהודיים ממוצא מסוייים כגון אשכנזים, תימנים, איראנים, מרוקאיים וכיו"ב.  

על מנת לקבוע האם בני הזוג זקוקים לייעוץ גנטי בהתאם לאותן עילות, על הצוות הרפואי המטפל לגבות מבני הזוג אנמנזה, כלומר, תשאול מפורט אודות תולדות ההיסטוריה הרפואית שלהם ושל בני משפחתם. 

בהליך ע"א 4960/04 סידי נ' קופת חולים כללית קבע ביהמ"ש העליון כי מחובתו של הרופא המטפל ליידע את המטופלת על בדיקות גנטיות שנערכות במסגרת הרפואה הציבורית, כאשר במידה וישנה בדיקה גנטית אשר עשויה לסייע למצבה של המטופלת ואינה זמינה ברפואה הציבורית בארץ, מחובתו של הרופא ליידע את המטופלת אודות הטיפולים הזמינים ברפואה הפרטית ואף  בשירותי רפואה מעבר לים. 

הפרת החובה ליידע את האשה על בדיקות אלו מהווה רשלנות רפואית. 

במסגרת הליך ע"א 5222-08 א.ע. נ' ד"ר מ.ב. אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, התעוררה השאלה האם אי הפניית בני זוג שהנם בני דודים מדרגה ראשונה לייעוץ גנטי מהווה רשלנות רפואית, זאת לאור העובדה שנולד להם באוגוסט 1994 ילד נכה, הלוקה בתסמונת Bardet Biedl, המכונה BBS. 

תסמונת זו מאופיינת בריבוי-אצבעות, ליקוי ראייה עד כדי עיוורון, השמנת-יתר, פיגור שכלי ועוד.

ההורים התובעים טענו שהרופאים שטיפלו באם בתחנת טיפת חלב התרשלו בכך שלא הפנו אותם לייעוץ גנטי חרף היותם בני-דודים ראשונים.

לטענתם, לא ערכו להם אנמנזה מדוקדקת בדבר קיומן של מחלות גנטיות במשפחותיהם וכתוצאה מכך לא בוצע בירור משלים שהיה צפוי לחשוף את מומו של הילד. 

הרופאים הנתבעים טענו כי לפי הנורמה הרפואית ששררה בתקופה הרלוונטית ללידת הילד במקרה דנן, לא הייתה הנחייה לפיה יש להפנות לייעוץ גנטי בשל קרבת המשפחה של ההורים בלבד בהיעדר תסמין חשוד נוסף. 

מעבר לכך, גם אם היה נערך ייעוץ גנטי והמום היה מתגלה, אזי ההורים בכל מקרה לא היו בוחרים לבצע הפלה, לכן אין קשר סיבתי בין אי ההפניה לייעוץ גנטי לאי הפלת הילד. 

ביהמ"ש המחוזי בחן את התדריכים להפניה לייעוץ גנטי למניעת מחלות תורשתיות ומשפחתיות אשר משרד הבריאות פירסם בחודש מרץ 1993 (רלוונטי ללידתו של הילד), כמו כן בשנים 2001 ו-2013. 

בכל התדריכים אלו צויין שיש להפנות לייעוץ גנטי גם זוגות של נישואי-קרובים, כמו כן זוגות שמי מהם הנם קרובי משפחה של חולים במחלות תורשתיות מאובחנות. 

ביהמ"ש קבע כי בתדריך הראשון משנת 1993 (שכאמור הנו הרלוונטי לילד במקרה דנן), אין כל רמז לכך שהעילה של נישואי-קרובים תלויה בסיפור משפחתי של מחלה גנטית או חשד למחלה גנטית. 

לפיכך עולה בבירור כי נישואי-קרובים מהווים כשלעצמם סיכון למומים בעובר, אשר הופך את הייעוץ הגנטי לאופציה שיש לשקול אותה. 

יש לקבל בעניין זה החלטה מדעת לאחר ליבון הסוגיה בין המטפלים למטופלים, ביוזמת המטפלים, תוך תיעודו של הליבון האמור ברשומה הרפואית, כפי שנקבע בהליך ת"א 7244/06 ז.ג. נ' מדינת ישראל, של בית המשפט המחוזי.   

קראו עוד בנושא: סיבוכים במהלך ההריון

כמו כן, הרופאים במקרה דנן ידעו שהורי הילד הנם קרובי-משפחה וכי במשפחותיהם המורחבות נהוגים נישואי-קרובים. 

לפיכך, כאשר גובי האנמנזה בשאלת קיומן של מחלות גנטיות במשפחה עושים זאת בהקשר חברתי שבו נישואי-קרובים שכיחים או היו שכיחים, הנחת העבודה שלהם צריכה להיות קיומן של מחלות גנטיות במשפחות המורחבות של הזוג המטופל ולא אי-קיומן, כאשר מכאן נובעת דרישת בירור מוגברת לשלילת מחלות כאמור. 

הנטל להצדיק אי הפניה לייעוץ גנטי חרף נישואי-קרובים מוטל על המטפלים ולא על המטופלים, כאשר הם אמורים להסביר למטופלים מדוע אין עליהם לפנות לייעוץ גנטי, תוך תיעוד ברשומה הרפואית את היסוד לשלילה זו. 

כל זאת על רקע חובתם של מטפלים, במעקב הריון, לספק למטופלים את הבסיס הנחוץ להחלטה מדעת בשאלה הגורלית של המשך ההיריון או הפסקתו.

חובתם לתעד ברשומה הרפואית את הטיפול, לרבות הייעוץ הרפואי ומתן המידע הדרוש להחלטה מדעת כאמור.  

עוד קבע ביהמ"ש כי אין זה נפוץ שאנשים בקיאים בפרטי ההיסטוריה הרפואית של כל בני המשפחות המורחבות שלהם, זאת במיוחד כאשר מדובר במשפחות ענפות החיות באזורים גיאוגרפיים שונים. 

כאשר גובי האנמנזה מתרשמים שבני שיחם לאו-דווקא בקיאים בהיסטוריה הרפואית של משפחותיהם הענפות ובקטלוגן של מחלותיהן, אזי לא ניתן להסתפק בתשובה הכללית והסתמית "אין" לשאלה הכללית והסתמית על "מחלות במשפחה", כצידוק מקצועי להימנעות מהפניה לייעוץ גנטי או אף מהעלאת הרעיון לדיון, אלא עליהם לערוך בירור אפקטיבי בעניין זה. 

אם לא ניתן לוודא קבלה אמינה של המידע הנדרש, יש לשקול ייעוץ גנטי חרף אי-הפקתם של ממצאים חיוביים בתשאול. 

לאותה תוצאה מגיעים גם אם נישואי-קרובים מהווים הנחיה עצמאית לייעוץ גנטי.

לסיכום

הרופאים ידעו שהורי הילד הם קרובי-משפחה וכי במשפחותיהם המורחבות נהוגים נישואי-קרובים. 

לפיכך ובהתאם לתדריך משרד הבריאות, היה עליהם להפנות את ההורים לייעוץ גנטי, או לפחות לדון עמם על האפשרות הזו ולהביאם לידי החלטה מדעת לגביה. 

לאותה תוצאה היו הרופאים מגיעים לו ערכו בירור אנמנסטי אפקטיבי בשאלת קיומן של תסמונות גנטיות במשפחות המורחבות של ההורים, שהיה חושף את קיום התסמונת במשפחה או מצביע כי לא ניתן לקבל מידע אמין וממצה, על כן היה גורם לייעוץ גנטי חרף היעדר ממצאים אנמנסטיים פוזיטיביים.

במקרה דנן, לו היה מבוצע ייעוץ גנטי כהלכתו במקרה דנן, אזי הייתה נחשפת העובדה שקיימת תסמונת BBS במשפחתו של כל אחד מההורים, כך שהאם הייתה מופנית לביצוע בדיקות שהיו מאבחנות את המום ובעקבותיהן לאפשרות לבצע הפלה. 

בהתאם לכך קבע ביהמ"ש כי הרופאים שטיפלו באם אכן התרשלו באי הפניית ההורים לייעוץ גנטי. 

יחד עם זאת, ביהמ"ש דחה את תביעת ההורים מאחר שנקבע כי בכל מקרה בני הזוג לא היו עושים הפלה, גם במידה והם היו מופנים לייעוץ גנטי והמום של הילד היה מאובחן. 

שכן, במהלך ייעוץ גנטי שניתן לאם בעת שהיא הרתה שוב מאוחר יותר (לאחר שהילד הנכה כבר נולד), האם אמרה שהיא לא מעוניינת בבדיקות גנטיות וכי היא לא תעשה הפלה גם אם יסתבר שהיא נושאת ילד עם ממצאים לא תקינים ואף BBS. 

בהתאם לכך נקבע כי אין קשר סיבתי בין התרשלות הרופאים לאי ביצוע ההפלה שגרם להולדתו בעוולה של הילד ועל כן התביעה נדחתה.

לשיחת ייעוץ אישית עם עורך דין עופר סולר חייג/י: 03-7369253