במהלך שנות הטיפול האורטודנטי שנעשה בה, התלוננה התובעת על כאבים, נפיחות ורגישות בשיניה, אך הרופאה הסבירה לה שיש לייחס זאת לכוחות המופעלים על השיניים במסגרת הטיפול.

3 שנים לאחר תחילת הטיפול בה, פנתה התובעת לרופאת שיניים ולטיפול שיננית, אז הוסבר לה כי היא סובלת מדלקת חריפה וכי עליה לפנות לפריודונט, מומחה למחלות חניכיים.

לאחר שנבדקה על ידי פריודונט הוסבר לתובעת כי מצב שיניה חמור, שכן נגרם לה נזק רב עקב מחלה פריודונטית שלא טופלה, לרבות אובדן של עצם סביב רוב השיניים, ספיגת שורשים, ונזקים נוספים. עקב כך החלה התובעת טיפול אצל פריודונט באופן פרטי, והפסיקה את הטיפול האורתודנטי.

מאז הטיפול ועד למועד מתן פסק הדין, אשר ניתן בשנת 2015, כאשר התובעת הגיעה לגיל 28, נאלצה התובעת לעבור עקירה של שן אחת בלבד.

עם זאת, היא מצויה במעקב פריודונטי קבוע, והמומחים שבדקו אותה קבעו כי הפרוגנוזה של שיניה גרועה, כך שהיא צפויה לאבד שיניים רבות נוספות וכי היא תיאלץ לעבור טיפול שיקומי מקיף שיכלול הכנסת שתלים וכתרים.

בנוסף סובלת התובעת מליקויים סגריים וקשיי לעיסה.

נקודות המחלקות והכרעת בית המשפט בעניין הרשלנות

העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עסקו בשאלות האם במהלך הטיפול סבלה התובעת ממחלת חניכיים ואם כן, באיזה שלב בטיפול המחלה פרצה, האם הרופאה יכלה לצמצם את נזקי המחלה והאם המשך הטיפול האורתודנטי גרם להחמרת המחלה?

התובעת טענה שמחלת החניכיים שלה התפתחה במהלך הטיפול, וכי אם הרופאה הייתה מאבחנת את המחלה באופן נכון ומיידי, תוך מתן טיפול הולם, היה ניתן להותיר אותה עם נזק מזערי וללא נזק מהותי אשר מתבטא באובדן שיניה.

הרופאה טענה כי המדובר במחלת חניכיים גנטית, אשר פרצה אצל התובעת לקראת סוף הטיפול האורטודנטי שניתן לה וכי לנזק שנגרם לתובעת אין כל קשר לטיפול זה.

בית המשפט קבע כי ניתן היה להוכיח שאלות אלו באמצעות הפניית התובעת לצילומי רנטגן במהלך שנות הטיפול שניתן לה וכן באמצעות רישום רפואי מלא אודות פרטי הטיפול שניתן לה.

אולם, מהראיות שהוגשו בתיק עלה שהרופאה לא הפנתה את התובעת לצילומי רנטגן במשך כל השנים בהן טיפלה בה, אלא רק לפני תחילת הטיפול, וכי ניתן היה לצמצם את הנזק של ספיגת השורשים באמצעות ביצוע צילומי רנטגן ומניעת המשך הספיגה.

בנוסף נקבע כי הרופאה לא הקפידה על רישום רפואי קפדני כנדרש לגבי פרטי הטיפול אותו נתנה לתובעת.

מאחר וניתן היה להוכיח שאלות אלו באמצעות הפניית התובעת לצילומי רנטגן ורישום רפואי קפדני, ומאחר שהרופאה התרשלה לגבי שני האמצעים הללו, קבע בית המשפט כי שני המחדלים הללו מעבירים לכתפיה של הרופאה את נטל הראיה והשכנוע לגבי השאלות הללו, אולם הרופאה לא הוכיחה שהטיפול שהיא נתנה לתובעת היה נכון בנסיבות העניין ותאם את הסטנדרט המקובל.

עוד קבע בית המשפט כי הנזק שנגרם לתובעת הוא תוצאה של שילוב בין מחלת החניכיים, שתרומתה היחסית קטנה ביותר, לבין הטיפול האורתודנטי שניתן לה על ידי הרופאה וכי בשל רמת ספיגת השורשים החל הנזק להיווצר כבר במהלך הטיפול האורתודנטי.

בסיכומו של דבר נקבע כי הרופאה הפרה את חובת הזהירות לאורך כל שלבי הטיפול בתובעת, החל מהאבחנה וכלה בטיפול עצמו וכי היא אחראית לנזק שנגרם לתובעת.

בהתאם לכך פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בסך כולל של כ-2 מיליון ש"ח בשל רשלנות בטיפוטל האורטודנטי שקיבלה הקטינה.

הפיצויים נפסקו לפי ראשי הנזק הבאים:

• עזרת זולת בעבר בסך של 8,000 ₪
• הוצאות טיפולי שיניים בעבר בסך של כ-50,000 ₪
• הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים בסך של 32,000 ₪
• הוצאות נסיעות בסך של 5,000 ₪
• עזרת הזולת והוצאות נסיעה בעתיד בסך של 10,000 ₪
• כאב וסבל בסך של 300,000 ₪
• אובדן שכר בעתיד בסך של 50,000 ₪
• מעל 1,000,000 ₪ כפיצויי עבור עלות טיפולי שיניים לעתיד

כאמור, סכום עתק של למעלה ממיליון ש"ח נפסק לתובעת עבור טיפולי השיניים הרבים והמגוונים אותם תצטרך לעבור בעתיד, כדי לשקם את הנזקים שנגרמו לה עקב הטיפול האורטודנטי הרשלני שניתן לה.

בכל מקרה של נזק לאחר טיפול אורטודנטי מומלץ בחום לפנות להתייעצות עם עורך דין מנוסה.