כך לדוגמא, נדונה השאלה האם לרופא יש חובת זהירות מושגית בתחומי רפואה חדשים יחסית כגון יעוץ גנטי למשל.

במסגרת הליך ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ נקבע כי קיימת חובת זהירות מושגית בין היועץ הגנטי לבין ההורים ו/או הקטין שנולד בעל מום בעקבות ייעוץ גנטי רשלני, אשר יכולה להקים עילה של הולדה בעוולה. פסק הדין התבסס על ההנחה שאין פעילות רפואית החסינה מפני ביקורת שיפוטית.

עם זאת נקבע כי יש להבדיל בין מתן ייעוץ במסגרת טיפול מקצועי במרפאה לבין מתן ייעוץ במסגרת אירועים חברתיים או במסגרת מתן ייעוץ באמצעות כלי התקשורת, כגון רדיו, טלוויזיה, או עיתון, שכן הרצינות הנלווית לייעוץ רפואי תוך בדיקת המטופל במרפאה איננה קיימת במקרים האחרים, בהם הרופא אינו יכול לבדוק בחושיו את החולה, ועל כן לא תוטל עליו אחריות לייעוץ שניתן על ידו במקרים אלו.

חובת הזהירות הקונקרטית, הנוגעת לשאלה האם ניתן וצריך היה לצפות את הסיכון לנזק שאירע במקרה הספציפי. שאלה זו רלוונטית בייחוד במקצוע הרפואה, בו קיימים סיכונים מובנים, אשר נלקחים מדי יום על מנת להציל את חיי המטופל או לשפר את איכותם.

עם זאת, מדע הרפואה איננו מוגדר כמדע מדויק, ועל כן הטיפול הרפואי אינו מהווה תמיד ערובה לריפוי, בפרט שלא תמיד ניתן לחזות מראש את כל הסיכונים האפשריים הכרוכים בטיפול הרפואי. לפיכך, ככלל נקבע שסיכונים שבלתי אפשרי לצפותם, אינם מקימים חובת זהירות קונקרטית.

יסוד ההתרשלות

מרכיב ההתרשלות בתחום הרפואה נקבע בהתאם למבחן הרופא הסביר. מבחן זה קובע את סטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא סביר אשר חריגה ממנו תהווה רשלנות.

על פי הפסיקה, על מנת שרופא יחשב לסביר, החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים מקצועיים בהתאם לפרקטיקה המקובלת בעולם הרפואה באותן הנסיבות.

לפיכך, במידה ויסתבר שהרופא נמנע מלנהוג על פי הפרקטיקה המקובלת בנושא הנדון, ונקט בפרקטיקה שבעל מקצוע זהיר ומיומן לא היה נוקט בנסיבות הקיימות, אזי המדובר ברופא רשלן.

עם זאת, פעולת רופא לא תיחשב רשלנית אם היא התבססה על העדפת תפיסה של אחת מבין מספר אסכולות רפואיות מקובלות. שכן, בחירה בשיטת טיפול מקובלת זו או אחרת, אינה מהווה כשלעצמה ראיה על רשלנות רפואית גם אם הטיפול גרם לנזק.

לפיכך, משבחר רופא בשיטה מסוימת והשתמש בה במומחיות סבירה, הוא לא ישא באחריות לנזק, גם אם היא נבעה מהסיכונים של אותה שיטה.

כמו כן, יש להבדיל בין רופא מתחיל / זוטר לרופא ותיק / בכיר. ככל שהרופא ותיק ובכיר יותר כך מצופה ממנו לשאת באחריות גדולה יותר בשל נסיונו העשיר.

טענות כגון עייפות, עומס, או מתח בעבודה אינן יכולות להוות טענות הגנה לרופא. גם טענת טעות או מעידה חד פעמית לא תהווה הגנה עבורו.

עם זאת, משבחר רופא בשיטה מסוימת והשתמש בה במומחיות סבירה, ובדיעבד התברר שהייתה עדיפה פרקטיקה אחרת, הוא לא ישא באחריות לנזק. שכן, מבחן הרופא הסביר אינו מבחן של חוכמה בדיעבד שלאחר מעשה, אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה.

לצורך קביעת מבחן הרופא הסביר במקרה ספציפי, בתי המשפט נוהגים לרוב להסתמך על קביעות מומחים רפואיים בתחום.

עם זאת, קיימים מקרי רשלנות ברורה, בהם ניתן לזהות התנהגות רשלנית גם מבלי להיעזר במומחה רפואי. המדובר במקרים מובהקים כגון, למשל, כשאר הרופא המנתח שכח מספריים בבטנו של החולה או ביצע את הניתוח ללא כפפות וגרם לזיהום חמור בבטן החולה.

יסוד הנזק

יסוד הנזק מצריך הוכחת קיום נזק, וכן הוכחת קיום קשר סיבתי בין ההתרשלות לקרות הנזק. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי: קשר סיבתי עובדתי, וקשר סיבתי משפטי.

קשר סיבתי עובדתי הינו הקשר העובדתי שבין ההתנהגות הרשלנית לבין קרות הנזק. קשר זה נקבע על פי מבחן האלמלא: כל גורם שאלמלא התרשלותו לא היה נגרם הנזק, מהווה גורם עובדתי.

קיים קושי מובנה בקביעת קיום הקשר הסיבתי העובדתי בעולם הרפואה, בו לא פעם החולה נמצא מראש בסכנה, מאחר וקשה להוכיח שדווקא התרשלות הרופאים היא שגרמה לנזק, להבדיל ממצב בו הנזק נגרם, כולו או חלקו, עקב המצב החולני של המטופל.

על פי הפסיקה, אם הרשלנות הרפואית הקטינה את הסיכויים להחלמה, או הגבירה את הסיכון לנזק, אזי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות לנזק.

קשר סיבתי משפטי הינו קביעה נורמטיבית הקובעת האם ראוי לייחס אחריות לנתבע בגין הנזק שנגרם. קשר זה נבדק רק לאחר שנקבע כי אכן קיים קשר סיבתי עובדתי, וזאת על מנת לבחון האם יש מקום לשלול את הקשר הסיבתי בשל שיקולים של סיבתיות משפטית.

כדי לבחון את קיום הקשר הסיבתי המשפטי, מקובל לבחון האם המזיק היה צריך לצפות מראש באופן סביר כי התנהגותו תוביל לנזק שנגרם, והאם התנהגותו הייתה הסיבה המכרעת לנזק שנגרם, כאמור בסעיף 64 לפקודת הנזיקין.

בעולם הרפואה, אשר עוסק בחיי האדם ושלמות גופו, חובת הזהירות המצופה מהרופא הנה גבוהה יחסית. יחד עם זאת, הטלת אחריות גבוהה מדי על רופאים עלולה לשתק את המערכת הרפואית ולגרום לרופאים להימנע מלקיחת סיכונים שעשויים לשפר ולייעל את השירות הרפואי, ועל כן ראוי להטיל על הרופאים אחריות באופן מידתי והולם.

מרכיב הנזק מוגדר בפקודת הנזיקין כ: "אובדן חיים, נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה".

כאשר מדובר בעוולות רשלנות רפואית, מקובל לפסוק פיצויים הן בגין נזקים ממוניים, כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, קיצור תוחלת החיים וכדומה, והן בגין נזקים לא ממוניים, כגון כאב וסבל, אובדן סיכויי ההחלמה, פגיעה באוטונומיה של המטופל ועוד.

פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה הנו פיצוי ייחודי לתביעות רשלנות רפואית, אשר איננו מותנה בקיומו של נזק פיזי. מדובר בפיצוי בגין עצם הפגיעה הגסה באוטונומיה של הניזוק, בכבוד האדם שלו, ושלילת חופש הבחירה שלו.

יש לך שאלות נוספות לגבי מאפייניה של עוולת הרשלנות?
פנה/י לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר: 03-736-9253