מבחן הרופא הסביר - הלכה למעשה
רבים מהפונים אל משרדנו, כמו גם במסגרתו של הפורום שבאתר, שואלים לגבי משמעותו של מבחן הרופא הסביר שמוזכר כמעט בכל תביעה ופסק דין בנושא רשלנות רפואית.
מדוע משתמש בית המשפט במושג זה? מהו מקור המושג ומהי משמעותו כלפי כל אחד מהתובעים בתיקים השונים? היכן עובר הגבול בין רופא הנחשב כסביר לכזה החורג מגבולות הסבירות?
על כל אלה ועוד בהסבריו של עורך דין עופר סולר בסוגייה מעניינת זאת, כפי שמובא במאמר שלפניך.
רשלנות רפואית היא תחום משני בדיני הנזיקין המבוסס על עוולת הרשלנות הכללית המופיעה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 שקובע למעשה שפרט שהפר את נורמת ההתנהגות המוטלת אליו באופן שגרם לאחר לנזק וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת הנורמה והנזק יחויב לפצות את הנפגע.
הפקודה משתמשת בניסוח האבסטרקטי של האדם הסביר ככלי המאפשר לבית המשפט לקבוע את נורמת ההתנהגות שהנה למעשה חובת זהירות מושגית וקונקרטית המחייבת לפי הנתונים של המקרה הספציפי על מנת להחיל אחריות על המזיק.
לצורך הטלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית נדרש ראשית להוכיח כי הצוות הרפואי חרג מהנורמות המוטלות עליו באופן ההתייחסות שלו למטופל.
שאלת הרשלנות נבחנת על ידי בית המשפט באמצעות מבחן הרופא הסביר. ראשיתו של מבחן זה שאומץ מהפסיקה האנגלית ומדיני הנזיקין הכלליים הנה במסגרתו של הליך ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ ואח', פ"ד ט"ו.
במבחן הרופא הסביר בודק בית המשפט האם נהג הרופא בזמן אמת בנסיבות המקרה הספציפיות כפי שהיה נוהג הרופא הסביר.
משמע אם התנהגות הרופא מההתחלה ועד לסוף הטיפול הרפואי הייתה לפי הנורמות החלות בתחום הרפואי הספציפי באותו הזמן ומלווה בשימוש במכשירים המתאימים תוך תמיכה המבוססת על הניסיון במקרים דומים והספרות המקצועית הרלבנטית.
מבחן זה אינו דורש מהרופא לעשות מעבר ליכולתו כדי להבריא את הפרט אלא לנקוט באמצעים הראויים שרופא סביר היה משתמש בהם.
קיראו על: הסכמה מדעת לטיפול רפואי
כיצד קובע בית המשפט את הסטנדרט הנדרש מהרופא?
בית המשפט לומד אודות אופן ההתנהגות של הרופא הסביר בנסיבות הספציפיות של המקרה מתוך חוות הדעת של רופא המתמחה בתחום הרלבנטי לתביעה שמפרטת בין היתר את נורמות האבחון והטיפול שהיו קיימות בתקופה בה התרחש המקרה והאם נהג הצוות הרפואי בסוגיה האמורה באופן סביר.
מכאן גם נובע כי אחריות תוטל על הרופא רק במקרים בהם הוכח כי התנהגותו חרגה מהסטנדרטים המקובלים.
פסק דין שעסק בהרחבה במבחן הרופא הסביר
במסגרתו של הליך ע"א 6936/09 ט' י' נ' כללית שירותי בריאות - המערערת שהייתה בהריונה השלישי אחרי שתי הפלות בעקבותיהן נתפר צוואר הרחם שלה הגיעה בשבוע ה-30 לחדר המיון עם כאבים בבטנה ונשלחה הביתה. יומיים למחרת היא אושפזה בעקבות ירידת מים מוקדמת, יומיים אחרי האשפוז היא חשה בצירים ובעקבות העובדה שהתינוק היה במנח עכוז בוצע ניתוח קיסרי.
התינוק נולד במצוקה נשימתית ובמהלך השנה הראשונה לחייו אובחן עם שיתוק מוחין.
המערערים טענו בבית משפט קמא כי מצבו של התינוק נגרם כתוצאה של רשלנות רפואית שבאה לידי ביטוי בעובדה שהיולדת לא קיבלה סטרואידים כפי שהיה צריך במקרים של ירידת מים, ברם התביעה נדחתה.
בית המשפט העליון בראשותו של כבוד השופט יהודה עמית קובע כי אבן הבוחן לקיומה של רשלנות הוא שיקול דעתו של הרופא הסביר בנסיבות הקליניות לפי הנורמות החלות באותה עת בתחום הרפואה הרלבנטי.
אליבא דה השופט עמית העובדה שבאותה עת לא היה מקובל לתת סטרואידים בנסיבות מעין אלו מקימה חזקה שלא הייתה רשלנות בטיפול.
לשיחה אישית ודיסקרטית עם עורך הדין עופר סולר חייגו: 03-7369253