בנסיבות אותו תיק, דובר במטופל אשר לקה בשיתוק ברגליו וחוסר שליטה על הסוגרים. המטופל נבדק על ידי רופאים שונים, חלק במסגרת ביקור בית של חברת ביקור רופא, וחלק במסגרת קופת החולים מכבי ובית החולים וולפסון.

ברם, רק יום לאחר שהגיע לבית החולים איכילוב שבתל אביב, אם כי רק 4 ימים בלבד לאחר פנייתו הראשונית, אובחנה אצלו מחלה נדירה בשם מורסה שדרתית אפידורלית.

המטופל הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד הגורמים הרפואיים שלטענתו לא אבחנו את מצבו בזמן, ושהיו יכולים למנוע את התדרדרות מצבו הרפואי. במסגרת ההליכים, כל הגורמים הגיעו עמו לפשרה ושילמו לו פיצויים למעט ביקורופא.

ביקור רופא טענה כי שני הרופאים אשר ערכו מטעמה ביקורי בית נפרדים אצל המטופל, לא הצליחו לאבחן את המחלה מאחר שמדובר במחלה נדירה, ולכן הם המליצו למטופל לגשת לבדיקה בחדר מיון במידה שהכאבים יוחמרו, ובכך הם מיצו את חובתם הרפואית כלפיו.

עוד טענה ביקור רופא כי הרופאים שהיא שלחה לבית המטופל לא התרשלו וגם אם היתה התרשלות מצידם, אין קשר סיבתי בינה לבין נזקי המטופל או שהקשר נותק בשל מעשיהם ומחדליהם של בעלי הדין האחרים.

המומחית שמינה בית המשפט סברה שרופאי ביקור רופא לא מילאו אחר חובתם הרפואית הבסיסית, משום שלא הם אספו פרטים על עברו הרפואי של המטופל, וכן לא ערכו בדיקה גופנית מפורטת ממנה היו עולים התסמינים המרמזים על המחלה, כגון כאבי גב וחזה ואיבוד שליטה על הסוגרים.

אי אבחונו של מצב זה מנע הענקת טיפול חירום, ומתן הסבר לחולה בדבר טיבו של מצב החירום והצורך הדחוף באבחון וטיפול ומתן הפניה מנומקת ודחופה לחדר המיון, בה מצוין חשדם לקיום לחץ על חוט השדרה.

עוד טענה המומחית כי לא ניתן להיות מתירנים עם רופאים שעובדים ברפואה ראשונית, מאחר שדווקא הם, הנמצאים בחזית צריכים להיות מצוידים בכישורים הקליניים המרביים, אשר יאותתו על הצורך להפנות את החולה בצורה מושכלת ומנומקת להערכה הנדרשת להגיע לאבחנה הנכונה בזמן הסבירה.

ברם, בית המשפט החליט שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחית מטעמו ולדחות את התביעה נגד ביקור רופא. בית המשפט נימק זאת בכך שהתמונה המתקבלת לאחר חקירתה היסודית בנוגע להטלת אחריות על ביקור רופא שונה בתכלית מזו שנחזתה לפי חוות דעתה.

זאת כנראה מתוך שבחוות הדעת סברה המומחית כי עליה בעיקר להתמקד על ביקור רופא, בעוד שבחקירה הופנתה במודגש לכל הנתונים והאירועים.

עוד קבע בית המשפט כי לנוכח מכלול השתלשלות העניינים הספציפית והמיוחדת שבמקרה דנן, מאזן ההסתברויות נוטה בבירור לכך שלא קיים קשר סיבתי בין התנהגותם של רופאי ביקור רופא לבין מצבו של המטופל. במצב דברים זה לא מתקיימים היסודות הדרושים להטלת חבות בנזיקין על ביקור רופא.

עיקר התביעה נעוץ בכך שהמחלה שהתברר לבסוף שהיתה אצל המטופל הנה מחלה נדירה בשם מורסה שדרתית אפידורלית המשתייכת לסוג המחלות המתקדמות, אשר בתחילה לא ניתן לזהות את קיומן, ורק כשהמורסה גדלה והמחלה מתקדמת, יש סימנים נוירולוגיים שניתן לעמוד על קיום המחלה באמצעותם.

ברם, במקרה דנן התברר שגם כשהמטופל הגיע לבית החולים איכילוב הוא נבדק שם מספר בדיקות ולא נמצא אצלו נזק נוירולוגי אלא רק למחרת.

בנוסף, בשל נתוניה המיוחדים הנורמה לגבי מחלה זו הנה איחור בזיהוי שלה וכי 75% מהמקרים מאובחנים מאוחר מדי. אולם למרות זאת, המטופל דנן אובחן וטופל מהר מן המקובל ותוך ארבע יממות מפנייתו הראשונה כבר אובחנה מחלתו והוא עבר ניתוח בקשר אליה.

במצב הדברים האמור, בשלב שבו רופאי ביקור רופא היו בתמונה הם כלל לא יכלו לאבחן את המחלה, שכן היא לא היתה בשלב שבו היתה ניתנת לאבחון. גם לא היתה פעולה שאילו נקטו היתה מביאה לכך שהמחלה תאובחן.

בסופו של דבר, מן התמונה המתקבלת עולה אפשרות שאין אחריות בנזיקין על כל הגורמים המעורבים, ואם וככל שקיימת אפשרות לאחריות כלשהי על מי מן המעורבים, הרי שהיא עשויה להיות מוטלת רק על בית החולים איכילוב.

שכן רק במהלך שהיית המטופל באיכילוב המחלה הייתה כבר בשלב ובמצב המאפשרים אבחון, ומאחר שיתכן שניתן היה לאבחן שם את המחלה מעט מוקדם יותר מן השלב שבו אובחנה.

לפיכך, ככל שמדובר באחריות כזו הרי שיש הפרדה ברורה בין מצב דברים זה לבין מה שהיה בשלב של ביקורי הרופאים מטעם ביקור רופא.

מכל האמור לעיל עולה כי כלפי הרופאים מטעם ביקור רופא ניתן להעלות לכל היותר טענות בדבר אופן ביצוע הבדיקות והרישומים.

עם זאת, בשלב שבו ביקרו את המטופל היתה המחלה (מורסה שדרתית אפידורלית) במצב שבו כלל לא ניתן היה לאבחן אותה ולא היה מקום להורות למטופל דבר מה שונה ממה שהורו לו, קרי, לגשת במקרה של החמרה לחדר מיון.

בנוסף, לנוכח סיווגם המקצועי כרופאים וחוסר האפשרות שלהם לבצע בדיקות דימות ונוספות בבית הנבדק, כלל לא היה מצופה מהם שיאבחנו את המחלה הנדירה שבה עסקינן, גם לו היתה בשלב שניתן היה לאבחן אותה, אלא רק לתת הדרכות לגבי המשך הדרך.

מתברר בדיעבד גם כי אפילו היו רופאים אלה בודקים טוב יותר משבדקו ופועלים באורח שונה, הרי שגם אז לא צפוי שהמשך דרכו של המטופל היה טוב משהיה לבסוף.

זאת משום שגם כשהגיע המטופל לבית החולים איכילוב, שם יש ידע רב ומלוא המכשור, לקח יותר מיממה עד שנותח, וזאת בין אם העיכוב נובע משלבי התפתחות המחלה, בין אם יש לזקוף מקצתו לרשלנות של רופאי בית החולים איכילוב.

מן האמור לעיל עולה שכל הדרכים מובילות לכך שלכל הפחות אין קשר סיבתי בין התנהגותם של רופאי ביקור רופא לבין נזקי המטופל, ושאין להטיל עליהם אחריות ולחייב את ביקור רופא לפצות את המטופל בנוסף לפיצויים שזכה להם במסגרת הסכם הפשרה.

עם זאת, ברמה העקרונית עשויה להיות חשיבות רבה לביקורי בית של רופאים המוזמנים לבתיהם של חולים. רופאים אלה צריכים להיות בעלי כישורים לאבחון מרבי ומיטבי בהינתן מגבלות מבחינת היכולת לבצע בדיקות ופעולות שונות בבתיהם של מזמיני השירות.

אין צריך לומר כי עליהם לבצע את הבדיקות הנחוצות באופן ראוי ולערוך רישומים נאותים לגבי כל שביצעו וכל שעשוי להיות רלבנטי למי שאותו נבדק יגיע אליו מאוחר יותר.

לפיכך ומאחר שהביקורת של המומחית מטעם בית המשפט בדבר אופן ביצוע הבדיקות והרישומים ע"י הרופאים של ביקור רופא לא נהדפה על ידה, לא חוייב המטופל בתשלום הוצאות לביקור רופא למרות שתביעתו כלפיה נדחתה.

לשיחה אישית עם עורך הדין עופר סולר חייגו: 03-7369253