רפואת אף אוזן גרון (בלעז – Otolaryngology) היא תחום רפואי המתמחה בטיפולים ובניתוחים במערכות האף, האוזן, הגרון, הראש והצוואר בגוף האדם. הרופאים בתחום האף האוזן והגרון מתמחים בין היתר בטיפול בהפרעות שמיעה, בהפרעות דיבור, במיתרי הקול, בפגיעות בגולגולת ובעוד מחלות רבות.
כבכל תחום רפואי גם על רופאי האא"ג חובת זהירות כלפי מטופליהם, חובה שהפרתה עלולה להצמיח כנגדם תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. במאמר זה נבחן כיצד בתי המשפט הכריעו במקרים שהונחו בפניהם מתחום האא"ג ונראה מתי טיפול שנכשל בתחום האא"ג הוא טיפול רשלני המצמיח זכות תביעה כנגד הרופא והמוסד המטפלים.
חובת הגילוי בטיפולי אף אוזן גרון
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, מחייב רופא לקבל מהמטופל הסכמה מדעת לכל הליך רפואי שהוא מעוניין לבצע בו. וכך פירשה כבוד השופטת בייניש(כתוארה אז) את היקף חובת הגילוי המוטלת על הרופאים לשם קבלת הסכמה כאמור מהמטופל:
"על מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא הסכמה מדעת, יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיביות טיפוליות סבירות לטיפול האמור" (ע"א 434/94).
