כיס המרה הנו איבר קטן הסמוך לכבד אשר מסייע באמצעות הפרשת מיץ המרה לפירוק השומנים במסגרת תהליך העיכול.
למרות חשיבותו, ניתן לחיות בלעדיו במידה והוא נפגע באופן שדורש את הסרתו ולמעשה ניתוח להסרת כיס מרה נחשב לניתוח נפוץ למדי.
מטבע הדברים, גם כאשר מדובר בניתוחים להסרת כיס המרה עלולה להתרחש רשלנות רפואית.
כך אירע, למשל, בנסיבות התיק שנדון בהליך ת"א 732/05 ג.ת. נ' שירותי בריאות כללית אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.
תיק זה עסק בתובעת אשר עבדה כגננת ואשר בהיותה בת 36 עברה בבית החולים השרון שבפתח תקווה ניתוח לפרוסקופי להסרת כיס המרה עקב הצטברות אבנים בכיס המרה.
למחרת הניתוח הופיעה בנקז שהותקן בתובעת הפרשה של מיצי מרה שנמשכה מספר ימים. התובעת עברה 3 בדיקות ERCP ואף ניתוח שני לאיתור מקור הדליפה של כיס המרה, אך ללא הועיל.
למעשה, מקור הדליפה לא התגלה מעולם אולם היא נפסקה כעבור זמן מה. לאחר הניתוח הלפרסקופי נותרה התובעת עם צלקת ארוכה ומכוערת באורך של 24 ס"מ בבטן וכן נגרם נזק לאונת הכבד הימנית שלה.
ניתוח כריתת כיס מרה שנכשל גרם לנזק: מי אחראי והאם מדובר ברשלנות רפואית?
דלקת חריפה של כיס המרה acute cholecystitis הינה אחת מהבעיות השכיחות אשר מצריכות ניתוח. מדובר בניתוח אשר הינו לכאורה שגרתי ופשוט ואולם כמו כל הליך רפואי, אף הוא אינו נטול סיבוכים וסיכונים.
פסק הדין שפירא בנימין נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, אשר ניתן בבית משפט השלום בחיפה, עסק בתביעת נזיקין שהגיש שפירא בגין רשלנות רפואית בניתוח הוצאת כיס מרה שגרמה לו נזקים.
שפירא יליד 1951 אשר עבד כמודד במנהל מקרקעי ישראל, החל לסבול מהתקפי כאבים בבטן העליונה. ביום 30.01.92 הגיעו הכאבים לשיא והתובע אושפז במחלקה כירורגית א' בבית החולים רמב"ם בחיפה.
בבדיקה שנערכה נמצא כי התובע סובל מדלקת חריפה של כיס המרה (כיס המרה היה מעובה ובו אבנים ובוץ). התובע נכנס לניתוח שבוצע על ידי ד"ר נס וד"ר מאור ובמהלכו נקרע צינור המרה המשותף (כולדכוס).
ביום 01.02.92 בוצע בתובע ניתוח מתקן על ידי ד"ר איתן, אשר איבחן את הקרע ופעל לתיקונו. במהלך השנה סבל התובע מצהבת שטופלה ביום 04.06.92 ובחמש השנים הבאות זכה התובע לבריאות תקינה עד ליום 12.10.97 בו אושפז עקב כאבי בטן ופגיעה בתפקוד הכבד.
