רשלנות באבחון / טיפול בסרטן הדם (לוקמיה)
לוקמיה (leukemia) היא שם של קבוצת מחלות ממאירות שמקורן במח העצם. המחלה מתרחשת כאשר מח העצם מייצר כמות עודפת של תאי דם לבנים שאינם תקניים (לויקוציטים) מה שמדכא את ייצורם של תאי דם לבנים תיקנים, תאי דם אדומים וטסיות.
נהוג לחלק את הלוקמיה לשתי קבוצות עיקריו:
לוקמיה כרונית (chronic leukemia) – המאופיינת בהתפתחות איטית יותר שכן התאים הסרטניים בתחילה מתנהגים כתאי דם לבנים רגילים.
לוקמיה חריפה (acute leukemia)– המאופיינת בהתפתחות מהירה ואקוטית של המחלה.
לוקמיה היא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בילדים והיא מהווה כ-30 אחוז מכלל מקרי הסרטן המאובחנים בקבוצת גיל זו. בלוקמיה ככל מחלה ממארת אחרת, נודעת חשיבות רבה לעיתוי אבחון המחלה ככל שהמחלה תאובחן מוקדם יותר כך סיכויי המטופל להחלים ממנה יתעצמו ולהיפך. עת שאובחנה לוקמיה הטיפול הנהוג בה מאופיין בכימותרפיה אינטנסיבית ואף בהשתלת מח עצם בפציינט.
לעיתים כבכל תחום רפואי, רופאים בתחום רפואת הדם (המטולוגיה) מבצעים את עבודתם באופן רשלני תוך שהם מתעלמים מנורות אזהרה ברורות אשר מעידות על קיומה של לוקמיה. אזהרות אלו יכולות להיות תסמינים של המחלה הממארת או בדיקות שמעידות על קיומה.
כמו כן, לעיתים רופאים עלולים להתרשל בטיפול במחלה עצמה ומכך להסב נזק למטופליהם. מובן כי מטופל שסבל נזק כתוצאה מהתרשלות רופאים כאמור זכאי לפיצוי כספי שירפא את נזקו, ועל כך עוד נעמוד להלן.
מדוע כאשר הדבר נוגע לאבחון לוקמיה לעיתים קשה לבסס תביעה ברשלנות רפואית?
היות שהלוקמיה הכרונית היא מחלה המתפתחת באיטיות הדבר מקשה על אבחונה. פעמים רבות התסמינים שמאפיינים אותה הם עדינים ולא מעידים בהכרח על מחלה ממארת.
עקב זאת במרבית המקרים יהיה זה בלתי הוגן למצוא את הרופא כרשלן מקום בו הוא לא איבחן את התפתחות המחלה בבדיקות שגרתיות.
כמו כן, לעיתים קשה לבסס קשר סיבתי בין איחור באבחון המחלה לבין הנזק שנגרם למטופל.
הדבר נובע מקיומן של חוות דעת רפואיות רבות הגורסות כי לעיתים אין באיחור כשלעצמו משום גרימת נזק למטופל או החמרת מחלתו.
ביסוס תביעת רשלנות בשל איחור באבחון או טיפול לקוי בלויקמיה
תביעת פיצויים כאמור ניתן לבסס במקרים בהם הרופאים סטו מדרך הפעולה המקובלת. אכן לעיתים האיחור באבחון היה בלתי נמנע ואף אפשר שלא גרם כלל לנזק. אך בתי המשפט קבעו לא פעם שהגם שלא ניתן לקבוע בוודאות שהאיחור באבחון או שהטיפול השגוי הם אלו שהביאו לנזק, המוסד הרפואי יהיה אחראי בפיצוי הפציינט הנפגע.
קביעה זו התבססה על הדוקטרינה המשפטית שקובעת כי במקום בו הנתבע גרם לתובע נזק ראייתי כלומר פגע ביכולתו להוכיח את התביעה, הוא יפצה אותו בגין הנזק.
וכך ניסח זאת בית המשפט העליון ברע"א 8317/99:
"אכן, המערער והמומחים מטעמו אינם יכולים להצביע היום במדויק על מחלתו של המערער ועל גורמיה, אולם משלא בוצעו במהלך שירותו הצבאי של המערער - הגם שהיה ראוי לבצע - בדיקות לגילוי טיב מחלתו, ומשלא הושם במעקב ובפיקוח - אף שהיה צורך בכך - הרי שרופאיו הסבו לו "נזק ראייתי".
התיישנות תביעת רשלנות רפואית בנושא לוקמיה
לוקמיה כפי שציינו למצער פוגעת באופן שכיח בילדים. על כן חשוב לציין כי במקום בו קטין שטרם מלאו לו 18 שנים הוא התובע, התביעה תתיישן רק עם הגעת הקטין לגיל 25. במקרים גבוליים או אם אינכם בטוחים בנושא ההתיישנות רצוי ומומלץ ביותר להתייעץ עם עורך דין.
לפניה אל עורך דין עופר סולר ליחצו: יעוץ משפטי מיידי
קיראו אודות מקרה נוסף: אי הפניה לביצוע בדיקת ממוגרפיה