טענות הצדדים וממצאי חוות הדעת הרפואית

התובע טען כי לא היה צורך בביצוע צינתור, כיוון שמצבו הרפואי לא דרש זאת. עוד טען התובע, כי טרם ההליך לא הוסבר לו על הצינתור ועל הסיכונים האפשריים בפרוצדורה זו.

ביום הצינתור, כך לדברי התובע, הוא נדרש לחתום על טופס הסכמה להליך, גם זאת מבלי לקבל הסברים מוקדמים. התובע מלין על כך שהיה ללא משקפיו ולא הבין ממילא על מה הוא חותם.

עוד טען התובע, כי יש להפוך את נטל הראיה - לשיטתו, למטפל לא היה תיעוד להשגת הסכמה מדעת של המטופל ולמצבו הרפואי טרם ההליך ולכן עליו להוכיח כי לא התרשל בטיפול.

פרופ' מרדכי רביד נתן חוות דעת מומחה רפואי מטעם התובע, בה טען כי המקרה חרג מסטנדרט הרופא הסביר ולא עמד בגדרי חובת הזהירות המקובלת, כאשר גם פרופ' אליעזר קפלינסקי סבר כך.

מטעם הנתבע נמסרה חוות דעתו של פרופ' אברהם כספי, שגרס כמובן אחרת.

הנתבע טען, כי ביצוע הצינתור התחייב בנסיבות העניין, התובע סבל מלחץ דם ונתגלה חשד לאיסכמיה לבבית, מה גם שממצאיו של הצינתור הצביעו על מחלת לב משמעותית.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט הכריע, בין היתר על סמך המלצות של החברה הקרדיולוגית בישראל לצינתורי לב והנחיות איגוד הלב האמריקני, כי ההחלטה על ביצוע הצינתור הייתה סבירה בנסיבות העניין והתאימה לנורמות המקובלות בעולם הרפואה באותה עת.

עוד הוסיף בית המשפט, כי לגישתו יש לקבל את גרסת המומחה הקרדיולוג מטעם הנתבע ולא של הרופא הפנימאי, כיוון שהמקרה נשוא התביעה הינו קרדיולוגי באופיו.

בשלב זה עבר בית המשפט לבחון את יסוד ההסכמה מדעת של המטופל, קרי, האם קיבל מידע רלוונטי אודות הצינתור, כגון סיכונים וסיכויים הכרוכים בהליך וחלופות טיפול אפשריות.

הסיכונים שיש למסור למטופל, כך על פי בית המשפט, הינם אלה שאדם רגיל היה נוטה לייחס להם חשיבות טרם קבלת החלטה בדבר ביצוע ההליך הרפואי.

במקרה מסוג זה, שאינו דחוף ובהול וקיימת שהות למטופל לשקול את צעדיו, ישנה חשיבות לקבלת מידע מקיף ככל האפשר וזאת בניגוד למקרה דחוף, אשר אינו מותיר שהות למתן הסבר ומחייב ביצוע ההליך הרפואי לאלתר.

כיוון שנקבע כי המטופל לוקה בבעיית זיכרון ידועה ומאחר והרופא המצנתר העיד כי כדרך הנוהג הוא מסביר לחולים אודות הסיכונים והסיכויים השכיחים בטיפול, פסק בית המשפט כי יש לראות את עדות הרופא כעדיפה ולקבלה.

כעת נבחנה חתימת המטופל: האם חתם לאחר עיון יסודי בטופס הסכמה, שכן זה נמסר לו מספר שבועות לאחר השיחה עם הרופא ולא מיד לאחריה, שעה שכבר היה ממש בדרכו לצינתור.

ראשית קבע בית המשפט, כי היעדר משקפיו של המטופל אינו יכול להטיל רשלנות על הרופא, שכן לא ניתן לצפות מהרופא לוודא אם החולה נזקק למשקפיים מבלי שזה יאמר לו דבר על כך.

יחד עם זאת, נקבע כי עצם בקשת החתימה בסמוך לטיפול אינה תקינה במקרה זה.

החתימה תיחשב כהסכמה מדעת רק במידה והוסבר למטופל בשנית, טרם החתימה ובסמוך אליה, על הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול.

חרף קביעה זו בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם היה ניתן למטופל הסבר על הסיכון לאירוע מוחי לאחר הצינתור, לא היה המטופל חוזר בו מהסכמתו ועדיין היה חותם על הטופס.

מסקנה זו נשענה על השיעור הגבוה של קשישים המסכימים לביצוע צינתור, לאחר שהוסבר להם על אלטרנטיבה של טיפול שמרני, כך על פי עדותו של פרופ' קפלינסקי.

לסיכום, לא הוכחה רשלנות רפואית בהחלטה על הצינתור או בביצועו, כמו גם מכח הטענה בדבר היעדר הסכמה מדעת לטיפול.

תשובות מקצועיות של עורכי דין על שאלות חשובות בנושא