בחלק מן המקרים כאשר אדם נפגע בעקבות תאונת דרכים הנזקים מתגלים בשלב מאוחר ייחסית ועולה השאלה האם ניתן לייחס אותם לפגיעה אשר אירעה בעת תאונת הדרכים.
כך אירע אף במקרה של גיא חכם, עובד הייטק, אשר נפצע עקב תאונת דרכים בשנת 2002. התובע פונה לבית החולים והתלונן שם על כאבי ראש וצוואר ולאחר סדרת בדיקות שוחרר לביתו.
למחרת היום החל התובע להתלונן על עייפות נפשית ופיזית, חולשה, הפרעות בריכוז ובזיכרון ועוד. מצבו של התובע הלך והתדרדר והוא אובחן כסובל מתסמונת התשישות הכרונית CFS אשר מוכרת אף כ – "מחלת היאפים". מצבו של התובע הפך כה חמור עד שנאלץ לעזוב את מקום עבודתו ואף נפרד מאשתו.
התובע הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כנגד מבטחת הרכב בו נסע וטען כי תסמונת התשישות הכרונית בה לקה הינה תוצאה ישירה של תאונת הדרכים אשר בה נפגע.
חברת הביטוח הנתבעת טענה כי לא ניתן לקשור בין תסמונת התשישות הכרונית לפגיעה עקב תאונת דרכים במקרה זה שכן מדובר בתאונה קלה אשר לא גרמה לכל נזק גוף של ממש וכן נוכח נתונים אחרים של התובע אשר יכלו לגרום להתפתחות התסמונת כגון קווי אישיות ואופי עבודתו המלחיצה.
בית המשפט מינה כמומחית רפואית מטעמו את ד"ר גליה רהב, מומחית למחלות פנימיות. ד"ר רהב קבעה בחוות דעת מומחה כי התסמונת בה לקה התובע נובעת בדרך כלל משילוב של זיהום ויראלי ואירוע של מצב דחק, כמו תאונת דרכים. המומחית סברה כי יש לקשור לפיכך בין התפרצות התסמונת אצל התובע לתאונת הדרכים בה נפגע.
