סיווג תאונה כתאונת דרכים בהתאם להגדרתה בחוק, תאונת עבודה או תאונה אשר אינה תאונת דרכים הינה בעלות משעות רבה הן לנפגע בעקבות התאונה והן לגורמים המעורבים בתאונה.
בשנת 1975 חוקקה הכנסת את הפלת"ד – חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מטרת חוק זה הייתה להבטיח פיצוי מהיר (על נזקי גוף) למי שנפגע מכיוון שבמקרים רבים לפגיעה יש השלכות כלכליות קשות מאוד. החוק עובד על עקרון של אחריות מוחלטת והזכות לפיצוי לא דורשת להוכיח את אשמת המזיק ואין זה משנה אם יש אשם גם למי שנפגע.
הנפגע יקבל פיצוי מחברת הביטוח שלו ובמידה והנוהג ברכב הפוגע אינו ידוע מכיוון שפגע וברח או שאין לו ביטוח הפיצוי יתבצע על ידי "קרנית" חברת ביטוח שהוקמה על ידי המדינה למטרה זו.
בנוסף הגדיר החוק את המקרים שנחשבים לתאונות דרכים, לפי החוק הפגיעה צריכה להיות עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (החוק ממשיך ומפרט) כך שכאשר נעשה שימוש ברכב למטרות שאינן מטרות תחבורה לא יהיה פיצוי.
