תאונות דרכים רבות מסתיימות למרבה הצער עם פגיעות גופניות או נפשיות ברמה זו או אחרת. בדומה, שאלת הפיצוי במקרים אלו אינה מבוססת על אשם שכן חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 מבוסס על אחריות מוחלטת אלא על גובה הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה לפרט.
כיצד יכול להכריע בית המשפט בשאלת היקף הנזק הרפואי שנגרם לנפגעים בתאונה? מה עושים במקרים בהם חוות הדעת הרפואיות של התובעים והנתבעים סותרות אחת את השניה? מהם ההסדרים החוקיים לצורך מינויו של מומחה בתחום רפואי ספציפי מטעמו של בית המשפט שדן בתביעה? עורך דין עופר סולר עונה ומסביר בנקודות מסקרנות אלה.
בית המשפט ממנה מומחה רפואי מטעמו כאשר בעל הדין מבקש להוכיח את היקף הפגיעה שנגרמה לו מהתאונה. המומחה יהיה רופא או בעל מקצוע אחר שעובד כמומחה בתחום רפואי כולל בתחום השיקום של נפגעים. מינוי זה מוסדר בסעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986.
מהן סמכויות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט?
תקנה 9(א) קובעת שהמומחה שממנה בית המשפט יכול לדרוש מהנפגע להתייצב לבדיקות על ידו וכאלו שהוא ישלח אותו אליהם ולבקש מכל מוסד או אדם את הרשומות הרפואיות הנוגעות לעניין הפגיעה לצורך העתקה.
