רשלנות רפואית בניתוח פלסטי
במקרה של נזק גופני אשר הופיע לאחר ניתוח פלסטי, חשוב לבדוק האם הפגיעה נגרמה עקב רשלנות רפואית שכללה טעויות לפני הניתוח, במהלכו או בתקופת ההחלמה שאחרי הניתוח.
הרקע לרשלנות רפואית לפני ניתוח פלסטי הינו בדרך כלל הסברים לקויים שניתנו לפני הניתוח וקבלת החלטות על סמך שיקול דעת מוטעה מבחינה מקצועית.
לפי חוק זכויות החולה ופסקי דין בנושא, על הרופא המנתח מוטלת החובה להעניק למטופל הסבר מלא לגבי סיכויי ההצלחה של הניתוח לעומת הסיכונים הטמונים בו ולהציג פעולות העשויות להחליף את הניתוח.
ההסבר צריך להינתן בפגישה הנערכת טרם הניתוח, במיוחד לאור העובדה שברוב המקרים ניתוחים פלסטיים אינם דחופים כך שיש מספיק זמן לפגישת הסבר.
טענה רווחת נוספת לגבי רשלנות רפואית לפני הניתוח היא כי אמנם ניתנו הסברים לפני הניתוח, אך אלו לא כללו פירוט מלא לגבי סיכונים הכרוכים בניתוח, כך שמחוסר מידע מלא לא התאפשר למטופל להביע הסכמתו המלאה לניתוח.
עוד טענה היא כי טופס ההסכמה, למרות היותו חתום על ידי המטופל, ניתן ביום הניתוח או בזמן קצר לפניו, כך שהמנותח לא הבין או שלא ניתן לו הסבר מפורט לגבי סיבוכים אפשריים. גם אי ביצוע כל הבדיקות הנדרשות לפני ניתוח פלסטי נחשב לרשלנות רפואית.
טעויות במהלך ניתוח פלסטי המוגדרות כרשלנות רפואית הינן חוסר תשומת לב לסימני מצוקה של המטופל במהלך הניתוח, הדרכה מוטעית של צוות חדר הניתוח, התרשלות בהרדמה, ניתוח מיותר או ניתוח באיבר שלא היה צורך לנתחו.
טעויות חמורות נוספות הינן השארת חפץ זר בגוף המטופל, צלקת גדולה ואף חוסר סימטריה באיבר המנותח.
פגיעות נפוצות בעקבות ניתוח פלסטי
חלק מפגיעות הנפוצות אחרי ניתוח פלסטי וסיבוכים בתקופת ההחלמה כוללים זיהומים, תגובות חריגות להרדמה ופגיעות ייחודיות לניתוחים באברים מסוימים.סימני זיהום לאחר ניתוח פלסטי כוללים נפיחות ואדמומיות במקום הניתוח, מראה דלקתי וכאב עז המלווה בדרך כלל בעליית חום הגוף. הדלקת מתפתחת עקב תגובת מערכת החיסון לחדירת מזהמים כמו חיידקים ונגיפים.
בגלל שכיחות גבוהה של התופעה, נהוג לתת תרופות אנטיביוטיות עוד טרם הניתוח ולהקפיד על היגיינה מרבית בניתוח. זיהומים נוספים עלולים להופיע בדרכי השתן בגלל הקטטר שהונח במהלך הניתוח.
סיבוכים ייחודיים בניתוח פלסטי לפי סוג הניתוח
מתיחת פנים - בניתוח מתיחת פנים עלול להופיע דימום בשכיחות של אחוז אחד. הדימום מופיע לרוב ביממה הראשונה שלאחר הניתוח או מספר ימים אחריו. אם הדימום גובר יש לנקזו. חלק מהמטופלים עלולים לסבול מצלקות בולטות ומגרדות. הסיבה לכך היא בדרך כלל תורשתית. תופעות נדירת יותר הינן זיהום לאורך התפר המשפיע על הצלקת, חוסר סימטריה ופגיעה בעצב הפנים.
פעולה פלסטית נוספת בפנים היא מילוי קמטים. פגיעות נפוצות לאחר ניתוח מילוי קמטים הן אלרגיה לחומר המוזרק, זיהומים, חוסר סימטריה של הפנים ונוקשות כאשר נוגעים בהם. על מנת לטפל בזיהומים תינתן לרוב תרופה אנטיביוטית וכדי לתקן את חוסר הסימטריה יהיה צורך בהזרקה חוזרת. אם התגלתה אלרגיה, יוזרק למטופל חומר אחר.
ניתוח אף - גם בניתוח אף, הנחשב נפוץ ובעל רמת סיכון נמוכה, על המטופל להיות מודע לסיבוכים כמו דימום, פגיעה בעור האף, שינויים בנשימה ובחוש הריח, א-סימטריה וזיהום. מנותח הטופל על ידי רופא מיומן אינו אמור להיתקל בתופעות אלו.
כאשר מבוצעת במהלך ניתוח אף הצרה או הקטנה של הנחיריים, יישארו צלקות קטנות מתחת לנחיריים, באזור יחסית נסתר. בפעולת הצרת הנחיריים ייתכן שיישאר רווח קטן מדי בין הנחיר למחיצת האף - תופעה העלולה לגרום לבעיה בזרימת האוויר ובאופן זה - פגיעה בנשימה דרך האף. הפתרון לבעיה זו הוא ניתוח לצורך תיקון זרימת האוויר שייעשה רק לאחר שחלפה שנה מביצוע הפעולה, לאחר שהאף קיבל את צורתו הסופית.
מתיחת צוואר - ניתוח נוסף באזור הגוף העליון הוא מתיחת צוואר שלאחריה ייתכנו פגיעות כמו שטפי דם, דלקות והצטברות נוזל ובצקות.ישנם מנותחים שיתקשו בפתיחת הפה ואף יחושו חולשה בזוויותיו וחלק יסבלו מפגיעה בעצבי שרירי הפנים. הפתרון לפגיעה זו הוא ניתוח נוסף.
בנוסף בעקבות הניתוח יתכנו קרישי דם בורידי הרגליים ותסחיפי ריאות וכאן הטיפול הוא באמצעות תרופות לקרישת דם ואספירין.
מתיחת בטן - ניתוח מתיחת בטן הוא ניתוח גדול אשר ההחלמה ממנו עשויה להימשך עד 6 שבועות. תופעות שכיחות בתקופת ההחלמה הינן נפיחות, שטפי דם וחוסר תחושה. הצטברות נוזלים שכיחה ב-10% מהמנותחים ומטופלת על ידי ניקוז וגם זיהום הוא אפשרי ב-1%-3% מהמקרים. ניתן למנוע זיהום באמצעות טיפול אנטיביוטי נרחב.
לאחר מתיחת בטן נותרת צלקת שומן ריפויה תלוי בהיקף הניתוח ובגורמים תורשתיים. תופעה נוספת היא בטן נפוחה וכואבת בה ניתן לטפל עם תרופות משככות כאבים.
ניתוחי חזה - במקרה של ניתוח להגדלת חזה עלולה הגדלת חזה לגרום לפגיעות למרות שאין ניתוח זה נחשב למסובך במיוחד. הכוונה בעיקר לזיהום הנגרם מכך שהגוף דוחה את השתלים, דליפת סיליקון מהשתל (שהיא כיום נדירה יותר עקב שימוש בחומרים איכותיים ובג'ל צמיגי יותר) וצניחת שדיים בדרגות חומרה שונות.
הפגיעה הנפוצה ביותר בניתוח מסוג זה הינה התכווצות קופסית, הכוללת התקשות והתכווצות של השד הנגרמת כתוצאה מכך שהגוף, המזהה שתלים זרים, יוצר מעטפת סביב השתל וזו מתעבה ומתקשה.