בשל כך, נאלץ התובע להגיש תביעתו נגד הרכב אשר פגע בו לפי פקודת הנזיקין ולא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השאלה המרכזית בפסק הדין סבה סביב השאלה האם קיימת לנהג הנפגע עילת תביעה בגין נזקי גופו לפי פקודת הנזיקין בנסיבות העניין.

הנהג הפוגע אשר הגיש תביעתו בהתאם לפקודת הנזיקין ידע כי איננו יכול להגיש תביעתו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אולם טען כי לפי פסיקת בית המשפט העליון הוא זכאי להגיש תביעתו לפי פקודת הנזיקין.

מנגד טענו חברת הביטוח והנהג הפוגע כי בהתאם לכלל ייחוד העילה המצויה בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הנהג הנפגע אינו רשאי להגיש תביעתו לפי פקודת הנזיקין  שכן זו פוסלת את תכליתו ההרתעתית של החוק אם זה יאפשר תשלום פיצויים לנפגע תאונת דרכיםבהתאם לפקודת הנזיקין.

חברת הביטוח והנהג הפוגע טענו עוד כי בשל העובדה שהנהג הנפגע רכב על קטנועו בידיעה שלא חידש את פוליסת ביטוח החובה שלו כנדרש על פי חוק הוא איננו זכאי לפיצויים בגין נזקיו וזאת כאמור על פי הכלל כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

בית המשפט במקרה דנן מצא כי הנהג הנפגע אכן זכאי לתבוע פיצויים בגין נזקיו לפי פקודת הנזיקין. למסקנתו זו הגיע על סמך פסק הדין בעניין ת.א 122/05 שם נדחתה טענתה של הנתבעת לפיה עיקרון יחוד העילה חוסם אפשרות התובעים להגיש תביעתם לפי פקודת הנזיקין מקום שבו אינם זכאים לתבוע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

השופט באותו עניין פסק כי היעדר האפשרות להגיש תביעה לפי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים איננה שוללת את זכותם של הנפגעים לתבוע את הפוגעים לפי פקודת הנזיקין ומאחר והתאונה אירעה באשמת הרכב הפוגע הרי שנהג האופנוע זכאי לפיצויים מנהג הרכב הפוגע וחברת הביטוח שלו.

לקריאה נוספת לחצו: תאונת דרכים עורך דין

הנזקים בעקבות תאונת האופנוע

בעקבות התאונה פונה הנהג הנפגע מזירת התאונה כשהוא מחוסר הכרה לבית החולים רמב"ם. בבית החולים הנהג הנפגע אובחן שהוא במצב של GCS-7 ובבדיקת CT מוח הודגמו ממצאים חבלתיים תוך מוחיים והוכנס קטטר לניטור לחץ תוך גולגולתי.

כן אובחנו שברים בצלעות 4-5 מצד ימין ושבר בפלטה עליונה של חוליה 10 – D. התובע נותר מחוסר הכרה במשך כחודש ימים. ביום 22.03.04 הועבר הנהג הנפגע למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים לוינשטיין כשהוא במצב וגטטיבי.

ביום 7.06.04 הועבר הנהג הנפגע למחלקת שיקום בה שהה עד שחרורו מבית לוינשטיין ביום 19.4.05. הנהג הנפגע שוחרר מבית החולים כשהוא נותר במצב קשה: מרותק לכסא גלגלם עקב שיתוק של פלג גופו השמאלי, חולשה של פלג גוף ימין ואטקסיה קשה של הגפיים; כן צוינו קיומן של הפרעות בדיבור ואי שליטה על סוגרים.

מבחינה קוגניטיבית צוינו הפרעות קשב וריכוז, נוקשות חשיבתית והתנהגותית ומודעות נמוכה מאוד להשלכות הליקויים המוטוריים על תפקודו העתידי. מבחינה פסיכולוגית צוין כי הוא אימפולסיבי, מדוכא ונוטה להתפרצויות במיוחד כלפי בני משפחתו. עם שחרורו הומלץ כי ימשיך לקבל טיפול שיקומי רב מקצועי במסגרת אמבולטורית.

לאחר שחרורו מבית לוינשטיין חזר הנהג הנפגע להתגורר עם משפחתו והמשיך בהליך השיקום בבית החולים בני ציון בחיפה באשפוז יום בתדירות של חמישה ימים בשבוע החל מ – 2.5.05 ועד 29.12.05.
בחודש אפריל 2006 החל הנהג הנפגע לקחת חלק בתוכנית טיפולית במכון שפיצר בתדירות של פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע אשר כללה טיפול נפשי, קוגניטיבי וזוגי ובהמשך השתלב בסדנאות עבודה.

בחודש נובמבר 2006 לאחר סיום הטיפול במכון שפיצר שהה הנהג הנםגע בשיקום יום של קוםת החולים מכבי בתדירות פעמיין בשבוע למשך מספר חודשים.

החל מחודש מאי 2007 נמצא התובע במסגרת יומית בבית אלישע שהינו מעון המיועד לנכים בקיבוץ הרדוף, בשל הזדקקותו להשגחה וטיפול מהלך כל שעות היום ובהעדר סידור מתאים אחר בשלב זה.

לעניין הנזק אשר נגרם לנהג הנפגע הוגשו חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים. לא קיימת מחלוקת לעניין שיעור הנכות הפיסית של הנהג הנפגע שהינה בשיעור של 100%.

המחלוקת נסובה סביב שיעור הנכות התפקודית של הנהג הנפגע, קיצור תוחלת חייו, ועלויות הסיעוד, האביזרים הרפואיים והטיפולים הרפואיים הנדרשים לו ושיעורי הפיצויים שיש לשלם לנהג הנפגע בשל ראש הנזק של כאב וסבל.

לטענת הנהג הנפגע אין להחיל במקרה דנן את התקרה הקבועה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לעניין שיעורי הפיצויים שיש לשלם בגין נזק לא ממוני אלא לטענתו יש לכמת את הפיצויים בהתאם למידת הכאב והסבל על פי נתוניו הספציפים (גילו במועד התאונה, שיעור נכותו הגבוה, העובדה שאושפז למעלה משנה בבית החולים, הרס פרנסתו ותאו המשפחתי).

מנגד טענו חברת הביטוח והנהג הפוגע כי לא ניתן להעניק לנהג הנפגע פרס בשל שהפר את החוק משבחר לנהוג כשאין ברשותו פוליסת ביטוח חובה תקפה. לטענתם יש להכפיף את שיעור הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לתקרה הקבועה בחוק הפלת"ד וליתן לתובע פיצוי בשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

במקרה דנן פסק בית המשפט לעניין שיעור הפיצויים בגין כאב וסבל סל שך 700,000 ש"ח בשל פגיעתו הקשה של הנהג הנפגע אשר השפיעה על קרוביו אשר הביאה לפירוק התא המשפחתי.
שיעור הפיצויים שנפסקו לנהג הנפגע בפסק דין זה היה בסך של 3,665,000  ש"ח.

למידע נוסף ליחצו: תאונת אופנוע עורך דין

לקבלת סיוע משפטי לאחר תאונת אופנוע ליחצו: יעוץ משפטי