איחור באבחון מפרצת באבי העורקים
מטרתם של דיני הנזיקין היא לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מביצוע העוולה. לפיכך, נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין ביצוע העוולה. בשיטת המשפט הישראלית נדרש להוכיח את הקשר הסיבתי במאזן הסתברויות, כלומר שיוכח בודאות של מעל לחמישים אחוזים כי הנזק נגרם כתוצאה מהעוולה.
ללא התקיימות הקשר הסיבתי, לא יקבל הנפגע פיצויים. הדבר מתקבל על הדעת שכן אין הצדקה להטיל פיצויים על מי שפעולתו לא גרמה לנזק. למרות זאת, במקרים חריגים נוהגים בתי המשפט להשתמש במונחים של צדק על מנת לחרוג מכללי המשפט המקובלים.
מקרים חריגים אלו יהיו שכיחים יותר כאשר הנפגע הוא אדם חלש ודל אמצעים ומהצד השני עומד אדם או גוף חזקים ואמידים כלכלית. במקרים כאלו יראה לעין אובייקטיבית לא הוגן להשאיר את הנפגע החלש ללא כלום וללא פיצוי על הנזק הרב שנגרם לו.
פסק דין - פיצויים גם ללא הוכחת קשר סיבתי מלא
מקרה כזה התרחש בתא (חי') 22578/02 עזבון המנוח רמזי רחאל נ' מדינת ישראל.
המנוח, שהיה בן 47 במותו, סבל מגיל צעיר ממחלת לב ועבר ניתוח מעקפים כבר בגיל 36, בנוסף סבל מלחץ דם ומעודף שומנים בדם. עוד יצוין כי שלושה שבועות בטרם האירוע שהוביל למותו סבל המנוח מכאבים בחזה ואושפז ל-24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ.
בערב שלפני מותו הגיע המנוח לחדר המיון לאחר שחש בכאבי בטן. במהלך שהותו בחדר המיון נעשתה בו בדיקת לחץ דם, דופק וחום, וכן נבדק על ידי כירורג שנתן לו זריקת וולטרן להקלה על כאבים.
במהלך שהותו בבית החולים בוצעו בו גם ספירת דם שגילתה מספר גבוה במיוחד של כדוריות דם לבנות, בדיקת א.ק.ג בה נרשם שהיה חסם של הצרור הימני, ובדיקת בטן וחזה שהראו כי הייתה רגישות או ספק רגישות בניקוש מותן שמאל.
בסופו של דבר, לאחר כמה שעות, שוחרר המנוח לביתו. כשהגיע לפתח הבית התמוטט ופונה שוב לבית החולים, שם נקבע מותו על שולחן הניתוחים. התברר, כי המנוח סבל ממפרצת באבי העורקים הבטני שגרמה למותו. עזבון המנוח הגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית בטיפול.
הצדדים לא היו חלוקים על השאלה כי הנתבעת נושאת באחריות על אי גילוי המפרצת. אולם בית המשפט נדרש לשאלה האם למנוח היה סיכוי לשרוד בניתוח שהיה נעשה בו לאור המפרצת ממנה סבל והאם גילוי מוקדם יותר של המפרצת היה משפר את סיכוייו לשרוד. במידה והסיכוי היה מוכח כגבוה, הרי שלכאורה נגרם לתבוע נזק בר פיצוי.
לאחר ששמע בית המשפט חוות דעת של מומחים מטעמו כי סיכוייו של אדם לשרוד לאחר שסבל ממפרצת באבי העורקים הם נמוכים מאוד ולאור עברו הרפואי הבעייתי של המנוח, קבע כי לא עלה בידי משפחת המנוח להוכיח במאזן הסתברויות שקיים קשר סיבתי בין המוות לאי הגילוי.
למרות זאת הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין לא יהיה זה הוגן לנקוט בשיטה של הכל או כלום ולכן החליט להטיל על הנתבעת תשלום פיצוי בגובה של אחוזי הסיכויים של המנוח לשרוד את הניתוח באבי העורקים במידה והיה מתגלה מוקדם יותר.
אי לכך הטיל בית המשפט על הנתבעת לשלם פיצוי בגובה של 145,000 ₪ למשפחת המנוח. סכום זה הינו 18% מגובה הנזק שהיה מקבל במידה והאירוע היה מוגדר כאירוע של רשלנות רפואית.
לקריאה נוספת לחץ - טיפול בידי רופא ללא רשיון