בערב שלפני מותו הגיע המנוח לחדר המיון לאחר שחש בכאבי בטן. במהלך שהותו בחדר המיון נעשתה בו בדיקת לחץ דם, דופק וחום, וכן נבדק על ידי כירורג שנתן לו זריקת וולטרן להקלה על כאבים.

במהלך שהותו בבית החולים בוצעו בו גם ספירת דם שגילתה מספר גבוה במיוחד של כדוריות דם לבנות, בדיקת א.ק.ג בה נרשם שהיה חסם של הצרור הימני, ובדיקת בטן וחזה שהראו כי הייתה רגישות או ספק רגישות בניקוש מותן שמאל.

בסופו של דבר, לאחר כמה שעות, שוחרר המנוח לביתו. כשהגיע לפתח הבית התמוטט ופונה שוב לבית החולים, שם נקבע מותו על שולחן הניתוחים. התברר, כי המנוח סבל ממפרצת באבי העורקים הבטני שגרמה למותו. עזבון המנוח הגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית בטיפול.

הצדדים לא היו חלוקים על השאלה כי הנתבעת נושאת באחריות על אי גילוי המפרצת. אולם בית המשפט נדרש לשאלה האם למנוח היה סיכוי לשרוד בניתוח שהיה נעשה בו לאור המפרצת ממנה סבל והאם גילוי מוקדם יותר של המפרצת היה משפר את סיכוייו לשרוד. במידה והסיכוי היה מוכח כגבוה, הרי שלכאורה נגרם לתבוע נזק בר פיצוי.

לאחר ששמע בית המשפט חוות דעת של מומחים מטעמו כי סיכוייו של אדם לשרוד לאחר שסבל ממפרצת באבי העורקים הם נמוכים מאוד ולאור עברו הרפואי הבעייתי של המנוח, קבע כי לא עלה בידי משפחת המנוח להוכיח במאזן הסתברויות שקיים קשר סיבתי בין המוות לאי הגילוי.

למרות זאת הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין לא יהיה זה הוגן לנקוט בשיטה של הכל או כלום ולכן החליט להטיל על הנתבעת תשלום פיצוי בגובה של אחוזי הסיכויים של המנוח לשרוד את הניתוח באבי העורקים במידה והיה מתגלה מוקדם יותר.

אי לכך הטיל בית המשפט על הנתבעת לשלם פיצוי בגובה של 145,000 ₪ למשפחת המנוח. סכום זה הינו 18% מגובה הנזק שהיה מקבל במידה והאירוע היה מוגדר כאירוע של רשלנות רפואית.

לקריאה נוספת לחץ - טיפול בידי רופא ללא רשיון