בתביעות נזיקין במקרי רשלנות רפואית, יתכן מצב משפטי בו נטל הראיה יעבור מהתובע ולנתבע. זאת אומרת שהתובע יטען כי נפגע עקב טיפול רשלני, והנתבע הוא זה שיאלץ להוכיח כי לא כך הדבר.
מנגנון משפטי יחודי זה מעוגן בפקודת הנזיקין ולאורך השנים נעשה בו שימוש במגוון רחב של תביעות רשלנות רפואית, כפי שנפרט בהמשך. יש לזכור כי המדובר בתביעות משפטיות מורכבות, ולכן תמיד כשקיים חשש מפני רשלנות רפואית רצוי להקדים ולפנות למשרד עורכי דין מנוסה, על מנת לקבל יעוץ משפטי אישי ודיסקרטי, בכל מקרה לגופו.
עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 דורשת מהתובע להוכיח את קיומם של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרה שלהן, נזק וכן קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק וההפרה על מנת להטיל על הנתבע אחריות בנזיקין.
רמת ההוכחה של יסודות העוולה כפי שהיא נדרשת במשפט האזרחי צריכה לעמוד על 51% במאזן ההסתברויות וזאת בהתאם לכלל שהתובע את חברו עליו מוטלת הראיה. יחד עם זאת, במקרים רבים של רשלנות רפואית לא ידוע לתובע כיצד בדיוק נגרם לו הנזק.
