תאונת עבודה באתר בנייה - אחריות הקבלן
מי אחראי על הבטיחות באתר בניה? ניתן לדמות אתרי בנייה למגרש משחקים גדול שכן גם שם קיימות קבוצות שחקנים רבות. באתרי הבניה, קבוצות אלו הן קבלני המשנה המתעסקים כל אחד בענייניו שלו, בין אם זה בחשמל, בצבע או בבניה, ולכל קבלן יש את עיסוקו הייחודי ואת האחראי מטעמו בשטח.
אולם מטבעם של אתרי בניה להיות מגרשי משחקים מעט מסוכנים המועדים למקרים של תאונות עבודה ופציעות קשות הנובעות מהתעסקות עם מכשירים כבדים ומסוכנים, מעבודה בגובה רב ומהחיכוך הבלתי נמנע בין הקבלנים והעובדים השונים באתר.
לפי החוק והפסיקה יש צורך בהגדרת גורם שיהיה אחראי על כלל העבודות באתר ויפקח על ביצוען כשורה. החוק הגדיר את גורם זה כ"קבלן מבצע בנייה" החב בחובת זהירות כללית כלפי כל הנוכחים באתר.
פגיעות באתר בנייה - דוגמאות מתוך פסיקת בית המשפט
אחריותו של הקבלן המבצא באתר הבנייה נדונה בעא 3479/06 הוארי הוארי נ' אלי ארבע ואח' שם הוגש ערעור לבית המשפט העליון בנוגע לאחריותו של מבצע הבנייה בקשר לפציעתו עקב תאונת עבודה של העובד הנפגע (המערער), צבעי במקצועו.
העובד הנפגע הוזמן על ידי אחד המשיבים, קבלן בעל חברה לעבודות צבע, לבצע עבודה מסוג זה יחד עם אחיו. במהלך העבודה היו זקוקים לפיגום על מנת לבצע צביעה במקום גבוה. כשהודיעו על כך לקבלן נאמר להם כי ייגשו לבקש פיגום מעובדים אחרים הנמצאים באתר. לאחר מכן הלכו שניהם ולקחו ללא רשות פיגום מעובדי החשמל.
כשראו כי יש קושי בהעברת הפיגום דרך פתח הכניסה פרקו אותו והרכיבוהו מחדש מחוץ למבנה. כשסיימו, סחבו אותו לאיזור עבודתם באתר. כשניסה המערער לטפס על הפיגום נפל מגובה רב עקב רשלנות בהרכבתו ונפצע.
קיראו בהרחבה על: נפילת עובד מפיגום במהלך עבודתו
העובד הנפגע טען לאחריות של מבצע הבניה באתר בכך שלא דאג לבטיחות באתר ולא מנע ממנו את הרכבת הפיגום. בדיון הראשון בנושא, קבע בית המשפט המחוזי כי העובד הנפגע אחראי בשלמות על הנזק שנגרם לו ועליו לשאת בתוצאות התנהגותו הרשלנית והחריגה.
בערעור, שינה בית המשפט העליון את הפסיקה וקבע כי יש לחלק את הנשיאה בנזק בין העובד הנפגע למבצע הבניה כיוון שהאחרון לא הקפיד על הבטיחות באתר הבניה. השופטים הדגישו ואמרו כי לקיחת פיגום ללא רשות, פירוקו והרכבתו מחדש לאחר מכן הם אירועים שלוקחים פרק זמן של דקות ארוכות ולכן כיון שמבצע הבנייה לא גילה זאת בזמן היה בכך לסכן את העובד הנפגע ואת עובדי החשמל מהם נלקח הפיגום.
עוד נקבע בהקשר זה כי שימוש לקוי בציוד מסוכן צריך להיות צפוי על ידי מבצע ועליו ולהקפיד כי דברים כאלו לא יקרו שאם לא כן מדובר ברשלנות מצדו.
נראה מפסיקה זו כי בית המשפט מטיל אחריות רבה על מבצע הבנייה כשמדובר על תאונת עבודה הנובעת מאי הקפדה על בטיחות בעבודה ומחייב אותו בתשלום פיצויים לנפגע.
הוראות החוק הרלבנטיות לנושא הנדון הן תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988. התקנות קובעות את חלוקת האחריות בין מי שמבצע בפועל את הבנייה באתר, לבין הקבלן הראשי וקבלני המשנה.
>>> הפורום המשפטי לשירותך! <<<
יזם שהחליט לבנות בית מוגדר בתקנות כ"מבצע הבנייה". בתור שכזה הוא נחשב גם לקבלן הראשי המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות קבלני משנה ועובדיהם.
בכל מקרה, התקנות מחייבות אותו למנות מנהל עבודה שינהל את הבנייה ויפקח עליה ועל עובדיו.
לעומת זאת, אם היזם בחר להתקשר עם מספר קבלנים במקביל, כל אחד לפי התמחותו במקום התקשרות עם קבלן ראשי מורשה, אזי, עליו מוטלת החובה למנות מנהל עבודה באתר.
קיראו בהרחבה על: תאונת עבודה של פועל בניין
במקרה של תאונת עבודה באתר, היזם, שהתקשר עם מספר קבלנים במקביל, ולא מינה מנהל עבודה מיוחד אלא לקח על עצמו גם תפקיד זה, הוא הנושא באחריות לכל תאונה שתיגרם וממנו ועליו חלה חובת הזהירות על עובדיו יחד עם קבלני המשנה שהעסיקו עובדים משלהם.
המינוי של מנהל עבודה אינו מינוי סתמי רק כדי לצאת ידי חובה. תקנות הבטיחות מנחות את מבצע הבנייה לדווח למפקח עבודה אזורי את כל הפרטים המזהים של מנהל העבודה שמונה מטעמו, השכלתו וניסיונו המקצועי. אם המבצע לא הודיע למפקח כאילו לא מונה מנהל עבודה.
חברת בנייה מזמינה את שירותיה של חברת כח-אדם המספקת לה עובדי בניין. מתרחשת תאונה באתר הבניין, ועובד נפגע. מהי חלוקת האחריות לפיצוי העובד בין מזמינת העבודה לבין חברת כח-האדם. בשאלה זו דן בית המשפט העליון בשבתו כרשות ערעור (ר"ע 12/06+ 228/06) על החלטות השלום והמחוזי.
ביום 6.7.1995 חתמה "אריה שירותי כח אדם" עם "צמנטכל הנדסה ויזום צפון" על הסכם לאספקת כוח אדם, במסגרתו התחייבה "אריה" לשמש כ"יחידת קליטה לכוח אדם" אשר תספק ל"צמנטכל" על-פי הזמנתה, את כל העובדים הדרושים לה במקצועות הבנייה, תמורת תשלום.
ביום 26.10.1999 אירעה התאונה. בסוף יום העבודה, עשה הנפגע את דרכו מטה במעלית שירות שהותקנה במקום, ואף שהקיבולת המקסימאלית המותרת של המעלית הועמדה על 12 נוסעים, במועד התאונה נמצאו בה 21 עובדים. עקב עומס היתר, החל תא המעלית ליפול, ולמרות אמצעי בלימת-חירום שהותקנו במעלית נבלמה נפילתה רק בהגיעה לקרקע.
כתוצאה מהנפילה נפצעו חלק מנוסעי המעלית, ובהם הנפגע. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדה רפואית מטעמו קבעה כי הנפגע סובל מ-30% נכות בתחום האורתופדי. בית המשפט העליון דחה את הערעור והעמיד על כנה את החלטת הערכאות הנמוכות בדבר חלוקת האחריות.
קיראו בהרחבה על: נכות בגלל תאונת עבודה
בית המשפט המחוזי שנדרש להכריע בשאלת האחריות בתיק שלפניו קבע, שככלל, אחריותו של מזמין אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ובמקרה דנן נובעת אחריותה של צמנטכל כלפי הנפגע מחובת הזהירות שלה, כמבצעת העבודה, להבטיח תנאי עבודה נאותים ואמצעי בטיחות מתאימים לכל העובדים באתר, עובדים ישירים ועובדי קבלני משנה כאחד.
צמנטכל, כך נקבע, הפרה חובה זו בכך שלא קיימה פיקוח ובקרה נאותים על מספר הנוסעים במעלית, ולא מנעה קיומם של ליקויים שונים במעלית ובאופן תפעולה. לגבי חברת כח האדם קבע בית המשפט שהיא אינה פטורה מאחריות במידה והיא אינה מוודאת שהמזמין מקפיד על תנאי בטיחות נאותים, הרי שהיא מפרה את חובת הזהירות כלפי העובדים.
עברת תאונת עבודה? פנה אל עורך דין מנוסה לצורך יעוץ משפטי בדבר זכויותיך לקבלת פיצויים.
לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר
לאחר פגיעה באתר בנייה חייג: 03-7369253