העברת נטל הראיה בתביעות רשלנות רפואית
בתביעות נזיקין במקרי רשלנות רפואית, יתכן מצב משפטי בו נטל הראיה יעבור מהתובע ולנתבע. זאת אומרת שהתובע יטען כי נפגע עקב טיפול רשלני, והנתבע הוא זה שיאלץ להוכיח כי לא כך הדבר.
מנגנון משפטי יחודי זה מעוגן בפקודת הנזיקין ולאורך השנים נעשה בו שימוש במגוון רחב של תביעות רשלנות רפואית, כפי שנפרט בהמשך. יש לזכור כי המדובר בתביעות משפטיות מורכבות, ולכן תמיד כשקיים חשש מפני רשלנות רפואית רצוי להקדים ולפנות למשרד עורכי דין מנוסה, על מנת לקבל יעוץ משפטי אישי ודיסקרטי, בכל מקרה לגופו.
עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 דורשת מהתובע להוכיח את קיומם של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרה שלהן, נזק וכן קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק וההפרה על מנת להטיל על הנתבע אחריות בנזיקין.
רמת ההוכחה של יסודות העוולה כפי שהיא נדרשת במשפט האזרחי צריכה לעמוד על 51% במאזן ההסתברויות וזאת בהתאם לכלל שהתובע את חברו עליו מוטלת הראיה. יחד עם זאת, במקרים רבים של רשלנות רפואית לא ידוע לתובע כיצד בדיוק נגרם לו הנזק.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין
סעיף 41 לפקודה מהווה חריג לכלל שמחייב את התובע להציג את הוכחותיו לרשלנות וקובע שלושה תנאים מצטברים שבמידה והתקיימו - יעבור הנטל להוכיח כי לא התקיימה רשלנות לידיו של הנתבע.
כך על התובע להראות שהוא לא ידע ולא היה יכול לדעת מה היו הנסיבות שהובילו להתרחשות הנזק, שהפגיעה נגרמה על ידי פריט שהיה בשליטתו המלאה של המזיק ושהתוצאה מתיישבת יותר עם המסקנה שהופרה חובת הזהירות מאשר שננקטו האמצעים הסבירים למניעת הנזק.
במצב דברים זה עובר הנטל אל הנתבע להציג ראיות לכך שהנזק שנגרם אינו תוצאה של רשלנות מצדו. כך חובה עליו להציג הסבר שכולל את הסיבה המדויקת לתוצאה, כאשר סיבה זו אינה קשורה בשום דרך לרשלנות מצדו.
אחת הסיבות הנפוצות במקרי רשלנות רפואית לקושי להוכחת היסודות הנדרשים היא חוסר תיעוד על ידי הצוות הרפואי או במקרים שבהם התיק הרפואי חסר / נעלם מסיבה לא ברורה.
רישום לקוי לא רק פוגע ביכולת להעניק לפרט טיפול ראוי ומהווה הפרה של החובה הקבועה בסעיף 17 לחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 אלא גם יכול במקרים בהם נפגעת היכולת להקים עילת תביעה לגרום להעברת נטל הראיה לנתבע.
מידת הנזק שנגרמה לתובע כתוצאה מחוסר התיעוד היא שתקבע את היקף הנטל שיועבר לכתפי הנתבע להראות שלא הייתה רשלנות בטיפול שניתן. במקרים אלו מהות הנטל שיעבור בדרך כלל היא רק למצוא בראיות הקיימות תשובה הסותרת את טענת הרשלנות לכאורה ולא הנטל לשכנע את בית המשפט על ידי הטיית מאזן ההסתברויות לטובת האפשרות שלא התקיימה רשלנות.
קיראו בהרחבה על: תיעוד רפואי בתביעת רשלנות רפואית
העברת נטל הראיה בתביעת רשלנות רפואית - דוגמא מפסק דין
הדוגמא שלהלן לקוחה מתוך ערעור בהליך משפטי ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק - המערערת נותחה על ידי המשיב בשנת 1994 לצורך החלפת מפרק הירך במפרק מלאכותי, כאשר בזמן הניתוח נפגע העצב הסכיאטי ברגלה במידה שגרמה לה לנכות בכף הרגל.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת לרשלנות ותקיפה בביצוע הניתוח ולכן היא ביקשה לערער על בסיס סעיף 41 לפקודה.
כבוד שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין מעביר את נטל השכנוע למשיב שכן בנסיבות המקרה בהן לא נערך רישום ראוי של נסיבות שהיו יכולות לגרום לפגיעה.
לפיכך נגרם למערערת נזק ראייתי שכתוצאה ממנו היא מתקשה בהוכחת תביעה וקובע כי למרות שלא הוכח מה גרם לנזק, קיימת הסתברות גבוהה יותר כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות ומעביר את הדיון חזרה לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשאלת גובה הנזק שנגרם.
לקבלת סיוע משפטי אישי ליחצו: יעוץ משפטי לנפגעי רשלנות רפואית
יש לך שאלות נוספות בנושא העברת נטל הראיה?
חייג/י לשיחה אישית עם עו"ד סולר: 03-7369253