למועד הגילוי של גידול סרטני השפעה עצומה על סיכויי ההחלמה של המטופל. לעיתים איחור של מספר חודשים עשוי להוות את ההבדל בין האפשרות להציל את המטופל לבין גזר דין מוות.
במקרים אחרים, השוני בין אבחנה מוקדמת למאוחרת מסתכם "רק" בשיעור הנכות שתיוותר למטופל. אין להתפלא לפיכך, כי תביעות רשלנות רפואית רבות עוסקות בטענה בדבר איחור באבחון מחלת הסרטן אשר נתנה סימנים שלרופא סביר אסור היה להתעלם מהם.
פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עיזבון המנוח שלמה מרמלשטיין ואח' נ' ד"ר אלון, בי"ח אסף הרופא (מדינת ישראל) ופרופסור לינדנר, עסק בתביעה שהגישו בני משפחתו של המנוח כנגד מי שטיפל בו, בעילה של רשלנות רפואית אשר גרמה למות המנוח כתוצאה מאבחנה מאוחרת של גידול סרטני ממאיר.
עובדות המקרה כפי שתואר בפסק הדין
שלמה, יליד 1949, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1974. בספטמבר 1990 החל לחוש צריבה והפרעות בעת מתן שתן ובחודש דצמבר פנה לראשונה לקופת החולים ונבדק על ידי האורולוג, ד"ר קיטלרו, אשר נתן לו אנטיביוטיקה והפנה אותו לצילום רנטגן ובדיקות דם.
