במקרים רבים, מפגעים שצפויים לגרום נזק נותרים ללא כל השגחה או פיקוח ברחובות העיר וגורמים לתאונות ובעטיין נזקי גוף לתושבים. לפיכך, אין להתפלא כי תביעות נזיקין נגד עיריות ורשויות מקומיות הפכו שכיחות. בפסק הדין בעניין ג.מ נ' עירית אום אל פאחם ואח' דן בית המשפט בתביעה מסוג זה.
הרקע העובדתי
בנסיבות המקרה, התובע, תלמיד בית ספר בעת התרחשות התאונה, חזר לביתו מהלימודים ובדרך נתקל במפגע שהיה על הכביש בו הלך. כביש זה היווה למעשה מדרכה שלא היתה סלולה ולכן שימש ביום יום למעבר הולכי רגל. התובע טען כי מעד בחלק מהכביש שהיה סלול בצורה רשלנית והיה בו שיפוע ופיתול שהיוו סיכון להולכי הרגל במקום. כמו כן, במקום היו גוש אספלט ופסולת בנייה רבה.
לאחר שנפל התובע על גוש האספלט לא היה יכול לזוז ממקומו משך דקות ארוכות. בחלוף רבע שעה עבר במקום עובר אורח במכוניתו וראה את התובע כשהוא זועק מכאבים. אותו אדם לקח את התובע למרפאה ומשם הועבר אל בית חולים העמק. בבית החולים אובחן התובע כסובל משבר בעצם הירך ומשכך, עבר ניתוח לקיבוע השבר.
