עם שחרורו לביתו חש התובע כאבים עזים ברגלו, התקשר לדר' ל. ושאל אותו אם ניתן להוריד את התחבושת או להרפותה מעט. דר' ל. הנחה אותו להמתין שבוע ימים ולא לעשות דבר עד ליום הביקורת. במועד הביקורת התגלו פצעים ומורסות בכף הרגל אשר טופלו באמצעות אנטיביוטיקה.

לאחר מספר חודשים של כאבים ואשפוזים נוספים אובחן התובע כחולה באוסטאומיאליטיס ולא היה מנוס מכריתת שתי אצבעות בכף רגלו שאחת מהן היא האצבע המנותחת ומכאן התביעה בטענה של רשלנות רפואית בטיפול.

הטענות שהעלו הצדדים

התובע טוען, כי ארעה התרשלות רפואית בשלוש נקודות שונות במהלך הטיפול בו, כפי שיפורט להלן.

הראשונה הינה היעדר ההוראה להפסקת טיפול בתרופת מיקרופרין micropirin (אספירין) טרם הניתוח. לגישת התובע תרופה זו גורמת לדימום מסיבי ולכן היה על הרופא להורות לו להפסיק ליטול אותה.

נקודת התרשלות רפואית שנייה הינה אי מתן הוראה ליטול אנטיביוטיקה לפני הניתוח ומיד לאחריו.

הנקודה השלישית מתייחסת להוראה שלא לשחרר את התחבושת חרף התלונות על כאבים בלתי נסבלים.

התובע תמך טיעוניו בחוות דעתו של פרופ' משה רופמן, מנהל המחלקה האורטופדית של בית חולים כרמל בחיפה.

הנתבע טען מנגד, כי כל פעולותיו התבצעו על פי הסטנדרט הרפואי המקובל ולצורך תימוכין הביא חוות דעת מומחה רפואי מטעם ד"ר אורי אופנהיים.

פסיקת הערכאה המשפטית והפיצויים שנקבעו

בית המשפט בחן כל אחת מהטענות לגופה.

לעניין הטענה בדבר נטילת המיקרופרין מצא בית המשפט כי אין להפסיק את נטילת התרופה, כיוון שהפרקטיקה הרפואית הנוהגת גורסת כי בניתוח פריפריאלי קטן כגון זה לא קיים טעם בהפסקת הנטילה לאור הסיכון של שבץ מוחי C.V.A אשר עלול להיגרם כתוצאה מכך.

לעניין נטילת האנטיביוטיקה מציין פרופ' רופמן, כי מצב רגלו של התובע חייב מתן אנטיביוטיקה בעת הניתוח ומיד לאחריו באופן תוך ורידי, תוך ניהול מעקב יומיומי.

בית המשפט קבע, כי גישה זו לא נסתרה והיא זו המקובלת עליו. מעבר לכך ציין בית המשפט, כי הטיפול באנטיביוטיקה מיד לאחר הניתוח כלל לא נשקל על ידי דר' ל. ואף לא לאחר תלונות התובע על כאבים עזים.

לבסוף בחן בית המשפט את היעדר ההוראה לפתוח את התחבושת עקב התלונות של התובע.

בעניין זה מצא בית המשפט, כי למרות שדר' ל. טוען שאין לפתוח תחבושת כזו, המומחה מטעמו, דר' אופנהיים, גרס בעדותו בבית המשפט כי תחבושת לוחצת מעין זו יש לפתוח ובנוסף, כי הזיהום באחת האצבעות שנכרתו נגרם ככל הנראה כתוצאה מאותה החבישה ומהיעדר טיפול אנטיביוטי.

בית המשפט קיבל עדות זו ובסופו של יום נקבע כי ארעה רשלנות רפואית בטיפול בתובע.

כעת עבר בית המשפט לבחון את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הרפואית לבין נזק גוף שנגרם.

התובע טען, כי כתוצאה מהטיפול נכרתו שתי אצבעות ברגלו ומשכך קיימת לו נכות של 20%.

בית המשפט לא קיבל טענה זו וקבע כי הנזק שנגרם לתובע הינו של כריתת אצבע אחת וכי האצבע השנייה הייתה צריכה להיכרת ללא קשר לרשלנות הרפואית שנקבעה.

אצבע זו נכרתה עקב תהליך של דפורמציה וממילא הוצע לתובע לכרות אותה טרם הניתוח וללא קשר אליו. משכך, גובה הנזק הינו בשיעור של 10% נכות אורטופדית.

בנסיבות אלה פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסכום של 140,000 ש"ח, אשר הורכבו מסכום גלובלי עבור עזרת הזולת, הוצאות שנגרמו לתובע וראש נזק של כאב וסבל.

תשובות של עורכי דין על שאלות נפוצות בנושא