בהמשך ההיריון לטענת התובעת לא הופנתה בשנית לבדיקת רמת נוגדנים COOMBS כנדרש ואף לא ניתן לה חיסון אנטי D. בכך טענה התובעת כי יגרם לה נזק בהריונות הבאים בשל רשלנות רפואית במעקב ובטיפול של הנתבעת.

הנתבעת טענה כי במקרה זה כלל לא הוכחה רשלנות רפואית וזאת, לטענתה, משום שהתובעת דווקא כן הופנתה לבדיקת רמת נוגדנים נוספת במהלך הריונה אולם עדות להפניה זו לא מצויה בתיק כלל.

בית המשפט לא קיבל את הסבריה של הנתבעת כי זה לא היה נוהג לתעד בתיק באותה עת (2001) את ההפניות בתיק וכי לעיתים ניתנו הפניות ידניות ללא שמירת העתק בתיק המטופלת.

בית המשפט קובע כי על פי חוק זכויות החולה וכן על פי הפסיקה המוכרת עוד מלפני חוק זה חלה חובה על הרופא לתעד את מלוא הטיפול הרפואי ברשומה הרפואית ובכלל זה הפניות לבדיקות ולפיכך טענתה של הנתבעת בדבר הפניה לבדיקה ללא תיעוד נדחתה.

בית המשפט קבע אם כך כי התובעת אכן לא הופנתה לבדיקת רמת נוגדנים בהמשך הריונה ואף קיבל את טענת התובעת כי לא הוסברה לה כלל המשמעות שלבדיקה זו ושל חשיבות מתן החיסון אנטי D.

בפסק דינו קובע בית המשפט כי מדובר בטיפול רפואי רשלני מצד הרופאה המטפלת של קופת חולים מכבי בכך שלא הפנתה את התובעת לבדיקת רמת נוגדנים ובפרט בכך שלא הסבירה לתובעת את חשיבות ביצוע הבדיקה ומתן החיסון.

נוכח הסיכון הרב והמשמעויות הרבות של אי ביצוע הבדיקות ואי מתן החיסון הייתה מוטלת על הרופאה מטעם הנתבעת החובה להזהיר את התובעת במילים ברורות כי עליה להקפיד על ביצוע הבדיקות במועד ומשלא עשתה כן מדובר במקרה של רשלנות רפואית לכל דבר ועניין.

בית המשפט קבע בפסק דינו עם זאת כי אף על התובעת מוטל אשם תורם מסוים בשיעור של 30% משאיחרה איחור ניכר בהגעה לבדיקות המעקב בניגוד להנחיות רופאת הנתבעת.

על אף שהתובעת ילדה שלושה ילדים בריאים ובית המשפט פסק לה פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין כאב וסבל נוכח החרדות אשר לוו הריונות אלו בשל רשלנות הנתבעת. בית המשפט אף פסק לתובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות.

בפסק דינו קבע בית המשפט, בצעד חריג, סעד הצהרתי כי הנתבעת אחראית על נזקים עתידים של התובעת ושל ילדיה בהריונות עתידים בשל אי מתן חיסון אנטי D בשיעור של 70%.

למידע נוסף בנושא ליחצו: רשלנות רפואית בלידה