רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם ופגיעה אורולוגית
ניתוח לעולם אינו חוויה נעימה והוא תמיד כרוך בסיכונים שונים. מעבר לתופעות הלוואי המתלוות לכל ניתוח, קיימת האפשרות לגרימת נזק המלווה בכאבים ובאי נוחות רבה כמו במקרה שלפנינו בעניין עליזה בלמס נ' קופת חולים לאומית וד"ר שמואל עברון.
התובעת, ילידת 1946, הופנתה על ידי קופת חולים לאומית לביצוע ניתוח לכריתת רחם בבית החולים "מדיקל סנטר" עקב ציסטה בשחלה השמאלית. ציסטה הינה מעין גידול שיכול להופיע בכל מקום בגוף, שבדרך כלל אינו מסוכן אך יש לו השפעה מזיקה על סביבתו.
בתאריך 10/12/95 בוצע הניתוח בבית החולים "מדיקל סנטר" על ידי דוקטור שמואל עברון. מספר ימים לאחר הניתוח התלוננה התובעת על כאבים בגב ובמותן מצד ימין. תלונות אלו העלו חשד לסתימה בשופכן הימני (אורטר), אשר הינו צינור המקשר בין הכליה לבין שלפוחית השתן.
התובעת הופנתה לבדיקת אולטראסונד שהתבצעה בבית החולים אסף הרופא בתאריך 17/12/9. הבדיקה העלתה כי קיימת חסימה בשופכן.
יום לאחר מכן הוחלט לבצע ניסיון לטפל בבעיה ללא התערבות כירורגית על ידי החדרה של אורטרוסקופ. ניסיון זה לא צלח עקב החסימה ובמקום זאת נוקזה הכליה על ידי נפרוסטרומיה, אשר הינה צינורית לניקוז השתן שיוצאת מדופן הבטן.
בתאריך 22/12/95 שוחררה התובעת לביתה וכמה ימים לאחר מכן חזרה לבית החולים עקב הפרשה דמית שנגרמה מכך שהנקז יצא ממקומו. באותו יום אושפזה התובעת בבית החולים עקב לחץ בחזה והפרעה בקצב הלב.
הנקז הוחזר למקומו, אך צילום שבוצע הראה כי קיימת חסימה מלאה בשופכן. עקב הצילום נגרם לתובעת זיהום שהיה כרוך באשפוז נוסף.
ביום 04/02/96 אושפזה התובעת בבית חולים אסף הרופא לצורך ביצוע ניתוח שיחבר בין השופכן לשלפוחית.
לאחר הניתוח התלוננה התובעת על כאבים באזור המותן ובבדיקה שנערכה כחודש לאחר הניתוח נמצא כי השלפוחית תקינה. בבדיקות נוספות נמצא כי התובעת סובלת מ-רפלוקס (זרימת שתן הפוכה).
תביעה בגין הנזק האורולוגי שנגרם לתובעת
לתובעת נקבעה נכות אורולוגית רפואית בשיעור 30% על ידי ביטוח לאומי.
התובעת הגישה תביעה כנגד קופת חולים לאומית בטענה של רשלנות רפואית.
התובעת טענה כי עקב ההתרשלות בניתוח נגרמה הפגיעה בשופכן וכן התלוננה כי מאז הניתוח היא סובלת מרפלוקס, מכאבים במותן ובגב ומירידה בתפקוד.
המומחה מטעם התובעת בתחום האורולוגיה, ד"ר פרט טען, כי אם ד"ר עברון היה מכניס סטנט (תומכן - קפיץ מתכת שמוחדר לכלי דם או צינורית ומותיר אותו פתוח למעבר נוזלים), הייתה נמנעת הפגיעה. כמו כן טען פרט כי אם האבחנה של החסימה והניתוח היו מתבצעים מוקדם יותר היה נמנע מהתובעת סבל רב.
הנתבעים, קופת חולים לאומית וד"ר עברון, טענו כי ד"ר עברון לא התרשל וכן טענו כי סטנט עלול היה לגרום ליותר נזק מתועלת.
בית המשפט קבע כי על ד"ר עברון להוכיח כי לא התרשל מאחר והוא זה שהייתה לו שליטה על מהלך הניתוח. עוד קבע בית המשפט כי ד"ר עברון לא התרשל באבחון הנזק, אך הוא אחראי לכל נזק תוצאתי שנגרם לתובעת בשל הפגיעה בשופכן בעת הניתוח וקופת חולים לאומית אחראית למעשיו של ד"ר עברון בתור מעסיקה.
בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח שנגרמה לה נכות תפקודית עקב הניתוח מכיוון שסבלה מכאבים בגב קודם לכן.
חישוב סכום הפיצויים
בגין כאב וסבל, טיפולים רפואיים ותקופת החלמה נכון ליום מתן פסק הדין (29/03/01) - סך של 126,000 ₪.
בגין הפסד שכר של 6 חודשים - סך של 33,000 ₪ (5,500 לחודש)
בגין טיפולים רפואיים בעתיד - סך של 20,000 ₪ בחודש.
סה"כ נפסקו לתובעת פיצויים בשיעור של 179,000 ₪. כל זאת בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
להתייעצות אישית לגבי רשלנות רפואית אנחנו מזמינים אתכם לפנות אלינו בפורום או ליצור עמנו קשר כאן.