רשלנות במניעת זיהום לאחר גרידה
אחת מהסכנות הכרוכות בביצוע הפלה באמצעות גרידה הינה פגיעה אפשרית ברחם או באיברים פנימיים, עד למצב של זיהום חמור. נזק אשר נגרם במקרים כאלה מעלה את השאלה האם הטיפול שניתן אכן עומד בסטנדרט רפואי סביר ואינו עולה כדי רשלנות רפואית.
פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין פלונית נ' מדינת ישראל, עסק בתביעה שהגישה פלונית בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה על ידי שלוחי הנתבעת, עקב רשלנות רפואית בביצוע גרידה.
עובדות המקרה
התובעת, ילידת 1961, נישאה בגיל צעיר וילדה לראשונה בגיל 17 בשנת 1978. בשתים עשרה השנים הבאות, עד לשנת 1989, נולדו לה ולבעלה 4 ילדים נוספים וכן היא עברה כ-5 הפלות, שלוש מהן מלאכותיות מאחר והיא ובעלה לא השתמשו באמצעי מניעה מקובלים.
ביום 06.03.91 ביצעה התובעת בדיקת שתן וגילתה שהיא בהריון. מאחר ומצבה הסוציאלי היה בכי רע ביקשה התובעת וקיבלה אישור של הוועדה להפסקת הריון, כאשר יצויין כי התובעת טענה שהיא ובעלה ביקשו לחכות עוד מספר שנים לפני שיביאו ילד נוסף.
ביום 17.03.91 הגיעה התובעת לבית החולים הקריה לביצוע גרידה שבמהלכה נוצר נקב ברחם, אשר אותר במהלך לפרוסקופיה. לאחר הגרידה, בעודה באשפוז, התלוננה התובעת על כאבי בטן ונאמר לה על ידי הצוות הרפואי כי זהו כאב אופייני לאחר ההליך.
בחלוף שלושה ימי אשפוז שוחררה לביתה עם אנטיביוטיקה והוראות למנוחה. שישה ימים לאחר מכן שבה התובעת לבית החולים כשהיא סובלת מכאבים חריפים בבטן התחתונה עקב דלקת חריפה וחום גבוה.
נמצא כי היא סובלת ממצבור גדול של מוגלה ברקמה מודלקת (אבצס) בבטנה ולאחר שתרופות אנטיביוטיות שניתנו לה לא עזרו היא נותחה. בניתוח התחוור כי התובעת סובלת מדלקת חריפה ברקטום הקדמי והדבקויות של החצוצרה והשחלות.
עקב כך נכרתו הרחם והשחלות וכן בוצעה הובלת צואה דרך פתח בבטן כדי שהמעי יחלים (קולוסטומיה - colostomy). לאחר כחודש אושפזה התובעת כדי לסגור מחדש את המעי.
בחלוף מספר שבועות אושפזה התובעת שוב בשל דלקת בדופן הבטן, המוגלה נוקזה והיא שוחררה.
התובעת טענה כי עקב הגרידה, שהיא לכאורה הליך פשוט, נוקב המעי שלה והיא איבדה את אברי הרבייה, הליך שגרם לה לנכות של 100% עקב אובדן האיברים, פגיעה במעי ונזק נפשי.
התובעת אינה טוענת לעניין הנקב עצמו, מאחר וזהו סיכון טבעי של הפלה, אלא על כך שהרופא לא נתן דעתו להיווצרות הנקב כמו גם לכך שהצואה עברה דרך המעי וגרמה לדלקת.
לטענת הנתבעת, לתובעת לא נגרם כלל נקב בחלחולת והמורסה שנוצרה היא סיבוך דלקתי מוכר של הפלה. הבסיס העיקרי לתביעה הוא רישום לוקה בחסר מצד הנתבעת.
לגרסת המומחה הרפואי מטעם התובעת, פרופסור ברנדס, היעדר הרישום נובע מכך שהרופא המנתח, ד"ר ישמחוביץ, סיים את הליך הלפרוסקופיה מבלי לבחון את כל חלל הבטן ואיבריו.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט קבע, כי אמנם יש לרשום בדו"ח הניתוח פרטים רבים ככל הניתן ולתעד כל פעולה שבוצעה, אך זוהי גזרה שהרופאים ובמיוחד הרופאים הוותיקים, אינם עומדים בה וכי רישומים רפואיים אינם חזות הכל.
בית המשפט מצא, כי לא הוכח שנקב בחלחולת הוא שהעביר צואה לחלל הבטן וגרם למורסה. עוד פסק בית המשפט, כי דלקת הינה סיבוך אפשרי בהליך הגרידה ואינה מצביעה על רשלנות רפואית.
הערכאה המשפטית דחתה את התביעה והמליצה לנתבעת לוותר על הוצאות נוכח מצב התובעת.
אתם שואלים ועורכי הדין שלנו עונים
באתר שלנו אנו מעלים מידי שבוע תוכן מקצועי ועדכני בתחום הרשלנות הרפואית וניתן למצוא בו אלפי סקירות רפואיות ומשפטיות, שכתבו מומחים רפואיים ועורכי דין על סמך ניסיון פרקטי בטיפול וייצוג נפגעי רשלנות רפואית.
עורכי הדין שלנו צברו ניסיון רב לאורך השנים, טיפלנו ונתנו ייעוץ משפטי לאלפי אנשים שרצו לבדוק היתכנות להגשת תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. רוב האנשים שפונים למשרדנו מתעניינים לרוב בסוגיות מרכזיות, אשר רלוונטיות כמעט בכל תביעת רשלנות רפואית, כמובן בכל מקרה לגופו.
לפניכם תשובות מפורטות והסברים של עורכי הדין ארבל קפלינסקי ועופר סולר בנוגע לשאלות נפוצות בנושא רשלנות רפואית במניעת זיהום לאחר גרידה והזכויות המגיעות לכם בכל מקרה של חשש מפני התרשלות של הצוות הרפואי בביצוע הליך זה.
במהלך ביצוע גרידה נגרם לי נקב ברחם ונאלצתי לעבור ניתוח נוסף בעקבות כך, האם מדובר ברשלנות רפואית והאם יש טעם בתביעה?
גרידה עלולה לגרום לפגיעה בדופן הרחם. זהו אחד הסיבוכים המוכרים של פעולת הגרידה ועצם התרחשות הסיבוך אינו מלמד בהכרח על התרשלות בביצוע הפעולה, אולם יחד עם זאת בחלק מהמקרים אכן ניתן להימנע מסיבוך זה.
כדי להעריך אם גרימת הנקב הינה תוצאה של התרשלות בביצוע הגרידה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הגינקולוגיה.
כדי להעריך אם יש מקום לתביעה יש גם צורך להעריך את היקף הנזק, אם לא נגרם נזק קבוע לא תמיד יש טעם כלכלי בתביעת רשלנות רפואית שכן עלויות תביעה כזו אינן מבוטלות ובפרט עלויות חוות הדעת שיש לצרף לתביעה בעוד שהפיצוי שנפסק במקרה של נזק לא קבוע הינו מתון למדי.
במקרים של נזק לרחם יש מקום גם לבחון את עניין האפשרות של פגיעה בפוריות לטווח ארוך, גם זאת בסיוע מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.
בשלבים מוקדמים של ההריון התברר שעברתי הפלה טבעית, הרופא עשה לי גרידה בלי להציע לי אפשרות של ריקון הרחם עם כדורים ואני חוששת שנגרם לי נזק לרחם, מה אפשר לעשות?
לפי חוק זכויות החולה לכל מטופלת יש לתת הסבר על האפשרויות הטיפוליות העומדות בפניה ולאפשר לה בחירה באיזה טיפול היא מעוניינת.
ריקון הרחם לאחר הפלה בשבועות מוקדמים אפשרי הן באמצעים כירורגים - גרידה והן באמצעות טיפול תרופתי – ציטוטק, טיפול אשר ניתן או באמצעות כדורים לבליעה או בטבליות הניתנות דרך הנרתיק.
לכל טיפול יתרונות וחסרונות משלו, כאשר לטיפול הכירורגי יש אכן חסרונות בדמות סיכון לפגיעה בדופן הרחם, אולם גם הפתרון הכירורגי מוגדר כיעיל ובטוח.
כאמור, בטרם נקיטת כל פעולה יש מקום להסביר לאישה על שני הטיפולים האפשריים, החסרונות והיתרונות של כל טיפול ולתת לה אפשרות לבחור באיזה טיפול היא מעוניינת. חשוב לדעת כי במקרה בו מתן טיפול תרופתי אינו מביא לריקון שלם של הרחם, יש צורך לעיתים לבצע השלמה של ריקון הרחם בעזרת טיפול כירורגי של גרידה או שאיבה.
במקרה בו לא ניתן הסבר על האפשרויות הטיפוליות והרופא בחר עבור המטופלת את סוג הטיפול ודבר מה השתבש בטיפול ונגרם נזק, אף אם לא בשל התרשלות של הרופא, הרי שיתכן ולמטופלת תהיה עילת תביעה כנגד הרופא, הן בגין פגיעה באוטונומיה שלה על גופה והן בגין הנזק שנגרם לה.
עברתי בגיל 18 גרידה אשר בעקבותיה נגרם לי זיהום ברחם, רק כעבור 7 שנים כאשר ניסיתי להיכנס להריון התברר לי שנגרמה פגיעה ברחם שמונעת ממני להביא ילדים לעולם בהריון. האם ניתן עדיין לתבוע ברשלנות רפואית למרות שחלפו 7 שנים מהטיפול?
נושא ההתיישנות בתביעות נזיקין בכלל והתיישנות בתביעות רשלנות רפואית בפרט מורכב למדי וכדי לקבוע מתי חל מועד ההתיישנות יש צורך במקרים רבים לבחון את כל פרטי המקרה. באופן עקרוני ההתיישנות הינה 7 שנים ממועד ההתרשלות וגרימת הנזק.
במקרים בהם ההתרשלות והנזק נעלמו מעיני התובעת, למשל במקרה שאת מתארת בעניין הפגיעה בפריון אשר נסתרת עד לרגע בו מבקשים להביא ילד לעולם, ניתן לטעון להארכת תקופת ההתיישנות והתחלת מנייתה ממועד הגילוי.
עם זאת, במקרים כאלו יש לבחון היטב האם לא היו סימנים מוקדמים לגרימת הנזק אשר התובעת יכולה הייתה לגלותם במאמץ סביר והאם לא הייתה בידי התובעת דרך סבירה לגלות מוקדם יותר את ההתרשלות והנזק.
ככלל, רצוי מאוד במידת האפשר להגיש את התביעה בתוך 7 שנים ממועד ההתרשלות וגרימת הנזק. במקרים בהם הגילוי הינו מאוחר מומלץ לפנות ללא כל דיחוי לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, שיבחן האם ניתן לטעון להארכת תקופת ההתיישנות של עילת התביעה.
במידה ונפגעת בעקבות רשלנות רפואית ונגרם לך נזק, מומלץ לבדוק אפשרות של הגשת תביעה לפיצויים בפניה אל עורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית.
עורך הדין יאסוף את התיעוד עבור הפונה ויערוך התייעצות עם מומחה רפואי מתאים לצורך הערכת סיכויי הגשת תביעת רשלנות רפואית.