בפסקי דין עדכניים אשר עניינם רשלנות רפואית, שם בית המשפט דגש על זכות המטופל לקבל מידע שלם ומקיף אודות אפשרויות הטיפול אשר עומדות בפניו, תוך מתן אינפורמציה מלאה על ידי הרופא המטפל בדבר הסיבוכים האפשריים כתוצאה מההליך. עניין זה בא לידי ביטוי במסגרת חוק זכויות החולה, המעגן את דוקטרינת הסכמה מדעת לקבלת הטיפול. עד כמה חשוב למסור מידע מדויק למי שצריך להחליט על קבלת טיפול רפואי ובעיקר שעה שמדובר בנתונים סטטיסטיים אותם ניתן לפרש לכאן ולכאן?
בתביעה שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בהליך ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, הסטטיסטיקה היוותה גורם חשוב בקבלת ההחלטה על ידי בית המשפט וזאת חרף העובדה שניתן היה לפרש את הנתונים לשני פנים.
נסיבות המקרה
במהלך מעקב הריון שגרתי הוסבר לאם כי גיל ההיריון אינו תואם את גודל העובר ולפיכך הופנתה האם לביצוע בדיקות בבית החולים זיו בצפת. בבדיקה שנערכה בבית החולים נמצא כי קיים פיגור בגדילה תוך רחמית – Intrauterine growth retardation – IUGR. האם אושפזה בבית החולים ושם הובהר להורים כי אם לא יבצעו ניתוח קיסרי העובר ימות תוך זמן קצר. כמו כן, נאמר להורים שקיים סיכוי של 50% שהעובר ייוולד בריא וללא מומים בניתוח קיסרי.
הליך שמסרב להתיישן לפי בר"ע 4512/13
המאמר שלהלן יעסוק בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון זה מכבר, בפרשה הרגישה המכונה בשפה המשפטית הולדה בעוולה. מדובר ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' רסמיאן מוחמד ואח', לצורך נוחות תכונה הפרשה שתידון במאמר "כפרשת הסהר האדום".
נתאר סיטואציה שבה מישהי נכנסת להיריון, עוברת בדיקות רגילות, ולבסוף יולדת ילד. אך לדאבונה ודאבון משפחתה, הילד שנולד סובל ממחלה פיזית קשה שתהפוך אותו לתלוי לכל ימי חייו. את המחלה ממנה סובל הילד, ניתן היה לאתר מבעוד מועד אילו הרופא המטפל היה מבצע את תפקידו באופן מקצועי יותר.
האם הילד שנולד, שנדון לחיי תלות קשים רשאי להגיש תביעה נגד הצוות הרפואי שהתרשל, בטענה "שטוב מותי מחיי". כלומר, שעדיף היה שלא היה נולד עקב מחלתו?
בעבר, פסק בית המשפט העליון כי קיימת עילת תביעה בנסיבות כאלו לילד שנולד. כך נקבע בשנת 1986 בפרשת זייצוב.
עם זאת, בשנת 2012 בפרשת המר, שינה בית המשפט העליון את ההלכה שקבע בפרשת זייצוב כאמור, ופסק כי לא תהיה יותר עילת תביעה ליילוד מכוח העילה של "הולדה בעוולה". עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי העילה תעמוד להוריו של הילוד בלבד.
התיישנות עילת התביעה במקרים של הולדה בעוולה – עמדת בית המשפט
אחת השאלות שנמצאות על סדר יומו של בית המשפט בחודשים האחרונים היא שאלת ההתיישנות שנדונה בהרחבה בפסק דין קודם. לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הנותן פרשנות בעלת חשיבות רבה לכל הנוגע לשאלת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו נדון בסקירה זאת, מחזק את העובדה כי שאלת ההתיישנות הנה שאלה כבדת משקל, הראויה לדיון משפטי מעמיק ומפורט ביותר, ויש לשקול כל מקרה לגופו באמצעות עורכי דין ומומחים מתחום הרפואה.
לידה עם מום מולד מעוררת חשד סביר אצל ההורים לרשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי. ההורים יכולים לטעון שאילו נהגו הרופאים בזהירות ובמקצועיות המתבקשת מכוח הפרוצדורה הרפואית אזי, המום היה מתגלה במהלך ההריון ומותיר להורים את ההחלטה אם להפסיק את ההריון.
בעקבות הרשלנות הרפואית לכאורה קמות שתי עילות לתביעה. האחת של ההורים והשנייה של היילוד עם המום. את עילת תביעת הילוד נהוג לכנות "חיים בעוולה" ואת זו של ההורים "הולדה בעוולה".
למי יועברו הפיצויים בתביעת הולדה בעוולה לאחר הלכת המר, ליילוד או להוריו?
כאשר מדובר במצב בו נולד ילד עם נכות או מחלה קשה עקב רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון הסיכויים להיוולדו של הילד במצב כזה, קיימות לכאורה שתי עילות תביעה שונות ונפרדות.
עילת התביעה של ההורים אשר מכונה הולדה בעוולה, ועילת תביעה של הילד אשר מכונה חיים בעוולה.
במסגרת פסק הדין שניתן ביום 28.5.2012 בהליך ע"א 1326/07 המר נ' עמית קבע בית המשפט העליון הלכה תקדימית המכונה הלכת המר.
הלכה זאת ביטלה את עילת חיים בעוולה של הילד, ועם זאת הכירה בעילת הולדה בעוולה של ההורים. כלומר, ביהמ"ש העליון חסם בפני הילדים שנולדו פגועים את האפשרות לתבוע על עצם היוולדם, אך זאת תוך העברת זכות התביעה להוריהם.
בעקבות הלכת המר, התעוררה השאלה למי יועברו כספי הפיצויים הנפסקים בתביעות ההורים בעילת הולדה בעוולה, אשר הוגשו לאחר הלכת המר, ליילוד או להוריו?
עורך דין עופר סולר עוסק בתחום הרשלנות רפואית מזה עשרות שנים, לאורכן מקפיד להישאר מעודכן בפסיקת בית המשפט העליון, בכל הנוגע להלכות חדשות ועדכוני פסיקה בעניין רשלנות רפואית.
