במהלך המשפט ולאחר שהדברים כלל לא עלו מעדותו של התובע התבהרו העובדות, ונודע כי התפתח ויכוח בין שני חיילים לבין התובע, כיוון שהאחרון העיר לחיילים שעל פי הנהלים רק חיילת יכולה לבדוק אישה במחסום ולא חייל כפי שהורו במקום. בעקבות הויכוח הגיע חייל שלישי וירה ברגלו של התובע.

הנתבעת, מדינת ישראל, הגישה שלושה יומנים שנכתבו במחסום לאחר האירוע. היומנים לא העלו את אותם העובדות בדיוק אך דבר אחד עלה מהם בבירור, והוא שאחד החיילים הותקף והוא זה שירה בתובע. כמו כן, נלמד מהיומנים כי התרחשה במקום קטטה.

החייל שירה בתובע העיד כי הירי התבצע על רקע ניסיון חטיפה של נשק ואף ניסיון חטיפה של חייל - דברים שלא עלו ביומנים כאמור, אך לא הגיע בעצמו למשפט כדי להעיד. בית המשפט ראה בחומרה את אי הבאתו של החייל להעיד וקבע כי הדבר יעמוד לחובתה של הנתבעת.

פסיקת בית המשפט בשאלה האם ירי צה"ל היה מוצדק?

בית המשפט קבע כי מנסיבות האירוע עולה שקיים ספק רב לגבי הצורך שהתקיים להשתמש בנשק בנסיבות המקרה, ועל הצבא להוכיח זאת.

כיוון ששאלה זו לא נענתה בחיוב נפסק כי לא היתה קיימת הצדקה לחייל לירות ברגלו של התובע ולכן חייב בית המשפט את המדינה בתשלום פיצויים לתובע. יחד עם זאת, נקבע כי התובע עצמו היה מעורב באירוע במידה כזו שיש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 20%.

המדינה טענה כי אין להטיל עליה כל אחריות כיוון שאירוע זה עומד בגדר הגנת פעולה מלחמתית - מושג שפרשנותו כוללת כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף, כך לפי סעיף 1 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה).

בית המשפט קבע, כי למרות שהאירוע התרחש במחסום ולכאורה התבצע במטרה למנוע טרור, אין להכניסו תחת הגדרה זו כיוון שפעולות המתבצעות במחסומים נושאות אופי של שיטור, והויכוח שהתעורר בין בעלי הדין אינו בא בגדרי פעולה מלחמתית שיש בה כדי לשחרר את המדינה מאחריות לנזקי התובע.

שיעור הפיצויים שנפסקו

לסיכום, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בגין ראשי נזק שונים: כאב וסבל - 60,000 ש"ח; הפסד השתכרות בעבר - 74,064 ש"ח; הפסד השתכרות לעתיד - 73,943 ש"ח; עזרת צד ג' - 6,000 ש"ח; הוצאות רפואיות - 1,500 ש"ח.

קרא עוד בנושא: ירי על פורץ - מה קובע החוק?

נגרם לך נזק גוף? לקבלת סיוע מיידי, לחץ כאן: ייעוץ משפטי