>>> הפורום המשפטי לשירותך! <<<

הדיון בערעור נסב סביב השאלה האם המערער ידע על שארית המחט המצויה בכף רגלו או שמא לא ידע על כך והדבר התברר לו רק כשפנה באותו הזמן לרופאיו עקב הכאבים ברגלו.

לטענת הנתבעים, מועד ההתיישנות חל ביום 12.1.08 כיוון שהמערער ידע כבר מיום 12.1.01 על סיבת הכאבים ברגלו. המערער טען מנגד, שרק ביום 17.9.01 נודע לו כי נשארה מחט ברגלו ולכן תום מרוץ ההתיישנות חל בעניינו ביום 17.9.08.

בבית משפט השלום נקבע כי המערער הגיע לדר' קאסם עם צילום רנטגן ורישום המעידים על הימצאות גוף זר foreign body ברגלו. כיוון שהביקור אצל דר' קאסם נערך ביום 12.1.01 יש לקבוע כי מיום זה מתחיל מרוץ ההתיישנות.

נקבע כי העובדה שהמערער הופנה על ידי הדוקטור למיפוי עצמות ולא לצילום רנטגן מובילה למסקנה כי האבחנה של גוף זר אינה אבחנה של "העבר" אלא נכונה למועד כתיבתה. משכך, פסק בית המשפט השלום כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

בבית המשפט המחוזי טען המערער כי רק ביום 17.9.01 הסתבר לו כי הסיבה לכאביו היא המחט שנשארה ברגלו ולא יכול היה לדעת על כך על סמך צילום הרנטגן מיום 12.1.01.

לטענתו, צילום הרנטגן לא הובא כראיה בבית המשפט השלום ולכן אין להסתמך עליו. מעבר לכך הוא טוען כי העובדה שלא הופנה לצילום רנטגן נוסף אלא למיפוי עצמות אינה מעידה על כך שידע על המחט אלא רק על העובדה שהבעיה ברגלו נגרמה עקב זיהום בכף הרגל.

זאת ועוד, נטען כי אם דר' קאסם היה מוצא שארית מחט במועד הבדיקה הוא היה מציין זאת במסגרת רישום רפואי ומכיוון שלא עשה כן ברור שהתובע לא ידע על כך.

דר' קאסם אף העיד כי אם היה יודע על כך שקיימת שארית מחט בכף רגלו של מטופל שלו הוא לא היה מאפשר לו לצאת ממרפאתו ללא מתן טיפול מיידי.

מהאמור לעיל הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות חלות במקרה זה והתביעה תתיישן רק ביום 17.9.08 - שבע שנים לאחר שהמערער ידע כי ברגלו נמצאת שארית המחט כאמור.

המשיבים (בית חולים צרפתי) טענו כי עדותו של המערער אינה אמינה ורצופה באי דיוקים. לגישתם, המערער ידע כי הכאבים ברגלו נובעים משארית המחט והוא אף מסר פרטים אלה לדר' קאסם כבר ביום 12.1.01.

משכך, ברור כי המערער ידע על העובדות המהוות את עילת התובענה והבין את הסוגיה של קשר סיבתי casual connection. כיוון שלא עשה דבר כל העת עד למועד הגשת התובענה - זו כבר התיישנה.

לחצו כאן לקריאה בנושא: רשלנות בית חולים

פסיקת בית המשפט המחוזי בטענת ההתיישנות

בית המשפט המחוזי הכריע כי התביעה הוגשה בזמן ולא התיישנה.

לשיטת בית המשפט יש להרחיב את תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות מהטעם שזכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית.

בנוסף, יש לבחון האם התובע יכול לדעת תוך שימוש באמצעים סבירים ופניה אל מבחן הסבירות האם חלה בעניינו התרשלות או שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הנטען.

בית המשפט פסק כי המסמך מיום 12.1.01 מסכם סך הכל את ההיסטוריה הרפואית של המערער ולמרות שמצוין שם "גוף זר" אין הדבר מלמד כי ביום זה נקבע בוודאות שקיים גוף זר ברגל.

להיפך, העובדה שהמערער שוחרר ללא טיפול, חרף דבריו של הרופא כי מטופלים לא ייצאו ממרפאתו כשברגלם גוף זר, מעידה כי רק לאחר מכן, ביום 17.9.01 כשהמערער צולם וממצאי הצילום קבעו כי המצג מתאים לגוף זר, הוא ידע על כך בוודאות.

לכן, נפסק כי התביעה הוגשה במועד ולא חלה התיישנות. המשך התובענה הוחזר לבירור בבית משפט השלום.

רשלנות רפואית עלולה לגרום נזקי גוף חמורים. במידה וקיימת אפשרות להוכיחה ניתן לתבוע בגין עילה זו ולקבל פיצויים.

בכל מקרה של חשד לרשלנות מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין רשלנות רפואית מומחה ובעל ניסיון בתחום.

משרדו של עורך דין עופר סולר מייצג נפגעי רשלנות רפואית בתביעות כנגד רופאים ומוסדות רפואיים, מזה שנים ארוכות ובהצלחה ניכרת. אם את/ה או מי מבני המשפחה נפגע כתוצאה מהתרשלות במהלך טיפול רפואי מכל סוג שהוא, ניתן לפנות אלינו לצורך קבלת יעוץ משפטי אישי - ללא כל התחייבות.

שאלות? רוצה לשוחח עם עורך דין לגבי המקרה שלך?
חייג/י לשיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 03-7369253

 לקבלת סיוע בתביעות רשלנות רפואית, לחצו: ייעוץ משפטי