בעבר, שלטה הגישה הפטרנליסטית לפיה, לרופא יש את הסמכויות לקבל החלטה עבור המטופלים שלו מתוך ההנחה שהוא יודע מה הכי נכון עבורם מבחינה רפואית לאור הידע שהוא רכש במשך השנים ואוחז בו.

כיום חל שינוי בגישה ולפיה יש לכבד גם את האוטונומיה של הפרט המטופל לקבל החלטות עבור עצמו.

חובת הגילוי של הרופא זכתה להכרה חוקית בסעיף 13 לחוק זכויות החולה כחלק כאמור מחובת ההסכמה מדעת לקבלת טיפול רפואי.

כך סעיף 13 (ב) קובע שלשם מתן הסכמה מדעת יתן הרופא למטופל את המידע הרפואי הנדרש לו כדי לאפשר לפרט לקבל החלטה האם להסכים לאותו טיפול מוצע.

מידע זה צריך לכלול בין היתר לפי הסעיף את האבחנה והפרוגנוזה של מצבו הרפואי של הפרט, תופעות הלוואי כולל חוסר נוחות וכאב וסיכונים בטיפול הרפואי שמוצע.

כמו כן צריך הרופא להסביר ולמסור מידע מלא על עובדת חדשנותו של הטיפול והסיכונים והסיכויים במצב של אי הסכמה לקבלת טיפול רפואי או של טיפולים רפואיים חלופיים במידה וקיימים.

קראו בהרחבה: חובת הגילוי המוגברת לפני השתתפות בניסוי רפואי

בדומה קובע סעיף 13(ג) שמידע זה יינתן על ידי הרופא לפרט הכי מוקדם שאפשר ובצורה שתאפשר לפרט להבין את המידע בצורה המרבית כך שהחלטתו תתקבל מתוך עצמאות ובחירה מרצון.

בתי המשפט בישראל, בערכאות השונות, כבר הרחיבו וקבעו שבמקרים בהם קיימים טיפולים פחות מקובלים חובת הגילוי של הרופא למטופל צריכה לכלול לא רק את אופן הטיפול המקובל על רוב הרופאים אלא גם את אלו שפחות, כל עוד מדובר על מידע הנחוץ לאדם הסביר לצורך קבלת החלטה מודעת - החלטה מושכלת על בסיס כל המידע הרלוונטי במקרה הספציפי של המטופל.

קיראו בהרחבה על: ראשי נזק במסגרת תביעת רשלנות רפואית

מה קורה אם הרופא לא מספר לחולה את כל מה שצריך?

ראשית, החוק קובע בסעיף 13(ד) שלמרות החובה הקבועה בסעיף קטן ב' הרופא יכול להימנע מלתת למטופל מידע מסוים באשר למצב שלו אם קיים אישור של ועדת האתיקה שמסירה של מידע מהסוג האמור יכולה לגרום לנזק לבריאות הנפשית או הגופנית של הפרט.

יחד עם זאת, במקרים שלא נופלים בגדר החריג לסעיף, כאשר הרופא אינו עומד בחובת הגילוי שלו עלולה לקום עילה לתביעה על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968.

קיראו על חובה נוספת: חובת הזהירות או Duty of care בטיפול רפואי

הסיבה העיקרית לכך הנה שהחולה / המטופל חייב לדעת את כל המידע הרפואי אודות סוג ומהות הטיפול שהוא ניצב לפניו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ומודעת באם להסכים לטיפול המוצע על ידי הרופא ו/או לבקש לבחון אפשרות לטיפול רפואי אחר.

דוגמא לתביעה שעסקה בהפרת חובת הגילוי של רופא כלפי מטופל

הבאנו מתוך המאגר המשפטי את הדיון בהליך ת"א 7472/05 אהרון נ' מכבי שירותי בריאות - התובעת פנתה באוקטובר 1999 לבדיקת עיניים אצל רופא עיניים במסגרת קופת חולים כללית, הנתבעת, לצורך טיפול בשל ירידה בחדות הראיה שלה, במסגרת ראשונית זו הרופא לא ביצע הרחבה של האישונים וגם לא בבדיקה שנייה אליה הגיעה התובעת אחרי שהתלוננה על אלרגיה בעיניים.

רופא אחר שבדק אותה חודשיים לאחר מועד הבדיקה הראשונה איבחן היפרדות של הרשתית שכתוצאה ממנה נגרם לה נזק, אותה לטענת התובעת היה אפשר לאבחן כבר בבדיקה הראשונית על ידי הרחבה מוקדמת של האישונים.

קיראו בהרחבה: אי אבחון הפרדות רשתית בגלל רשלנות רפואית

כבוד שופט בית משפט השלום בירושלים משה דרורי קבע שהרופא של הנתבעת התרשל בכך שלא הסביר לתובעת שהירידה בחדות הראייה והאלרגיה ממנה היא סובלת יכולים להיות חלק מסימפטומים שמעידים על היפרדות הרשתית ובכך הפר את חובת הגילוי שלו כלפיה וקבע לתובעת פיצויים בסך 975,799 שקלים.

שאלות בנושא חובת הגילוי של רופא מטפל? רוצה להתייעץ?
לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר חייג/י למשרדנו: 03-7369253