עם הגיעו של  התובע למוסד הלימודים של בתו הבכורה, חנה את רכבו במקום המיועד להורדת הנוסעים מהרכב. התובע ירד מרכבו בכדי להוריד את בתו בבטחה לבית הספר ולגונן עליה בעת ירידתה מהרכב.

התובע ניגש למושב האחורי, מצד הכביש, פתח את דלת המושב ובטרם ירדה בתו  מן הרכב, בעודו אוחז בדלת הרכב האחורית, רכב חולף פגע בו ומחץ את ידו בין שני הרכבים.

התובע כאמור התכוון להמשיך בנסיעה בכדי להוריד את ביתו הקטנה לגן. התובע טוען כי יש להכיר בו כ"משתמש" כפי שמופיע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובכך לחייב את חברות הביטוח בתשלום פיצויים.

החברה המבטחת את השימוש ברכב התובע טענה כי היא איננה מחויבת בתשלום הפיצויים.

החברה המבטחת טענה כי בעת שהתובע נפגע הוא לא השתמש ברכב "למטרות תחבורה". שכן, בעת שירד התובע מהרכב, חלקה הראשון של הנסיעה הגיע אל סיומו, עתה האב היה ל"הולך רגל".

>>> ליחצו כאן והתייעצו עם עורכי דין בפורום שלנו <<<

בשעה שנפגע התובע מהרכב החולף, התובע לא "השתמש" ברכב ל"מטרות תחבורתיות" היה ל"הולך רגל".

החברה המבטחת את הרכב הפוגע טענה כי יש להטיל את חבות תשלום הפיצויים על חברת הביטוח של הרכב הפוגע כיוון שבעת הפגיעה התובע היה "משתמש" ברכבו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

קיראו עוד על: ביטוח רכב לסוגיו - דברים שחשוב להכיר ולדעת

הסעת נוסעים, כך טענה החברה, הינה מטרה תחבורתית מובהקת של נסיעה ברכב ובתוך כך, הורדת נוסעים ובוודאי ילדים תוך דאגה לבטיחותם, כל אילו באים בגדר "שימוש" ברכב.  

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי כאשר הורה רוצה לוודא יציאת וכניסת ילדו אל ומהרכב בבטחה, לא ניתן לומר כי בעצם ירידתו הפך הוא "להולך רגל" כהגדרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי מובהק שיציאת התובע מרכב הינה בגדר "שימוש" ברכב "למטרה תחבורתית".
 
האב ירד שניות ספורות בטרם תרד בתו בכדי לגונן עליה בעת ירידתה מהמדרכה, ולוודא כי היא עושה זאת בבטחה. התובע תכנן להיכנס חזרה אל הרכב להמשך הנסיעה, מיד לאחר מכן.

ירידתו מהרכב קשורה בטבורה למטרת נסיעתו שהיא, הורדת בנותיו במוסדות החינוך שלהן. אין מדובר בסיום נסיעת התובע אלא בעצירה בלבד. וכמו שקובע חוק הפלת"ד: שימוש למטרות תחבורה.

כאשר על בית המשפט להחליט האם מדובר ב"הולך רגל" או במשתמש ברכב, בית המשפט יבחן האם ישנה קרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה ומבחן הסיכון, ומבחן השכל הישר. כל אלו מובילים למסקנה אחת: ירידת התובע מהרכב לשם הורדת בתו הינה חלק בלתי נפרד מהנסיעה.

מתוך כך, פגיעת התובע נבעה מהיותו "משתמש" ברכב "לשימוש תחבורתי" רגיל וטבעי, סיוע לנוסעים ברכב בעת יציאתם וכניסתם מן הרכב הינו שימוש ברכב. זוהי אינה פעולת לוואי. מדובר בשרשרת פעולות בהן השתמש הנהג לשם מטרה תחבורתית, לא ניתן לראות בירידת האב מהרכב, ניתוק הרצף ולכן ירידתו מהרכב מהווה חלק מהשימוש שלו ברכב.

קיראו מאמר המסביר על: פגיעה בתאונת דרכים בירידה מהאוטובוס

במידה ולאב לא הייתה כוונה לשוב ולהיכנס לרכב, אז לא היה ניתן לראות באב "משתמש". בית המשפט קבע כי התובע הנפגע הינו "משתמש" ברכבו ולא "הולך רגל".

החבות לתשלום הפיצויים  בגין נזקיו של התובע הוטלה על מבטחת הרכב של התובע. בנוסף, הוטל על מבטחת הרכב של התובע לשאת בהוצאות יתר הנתבעים על סך 7500 ₪, שנגדם נדחתה התביעה.

משרד עורכי דין עופר סולר ושות' עומד לרשותכם, ואנו נשמח לתת יעוץ אישי ומקצועי במקרה שנפגעת בתאונת דרכים.

לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר חייג/י: 03-7369253