שלום,
אני בת 24, מגיל 5 עד 7 עברתי התעללות מינית ממושכת ע"י מדריך בקיבוץ בו אני מתגוררת, כשהמקרה התגלה המדריך נתפס, ישב בכלא ומאז השתחרר.
בעקבות מצב נפשי לפני כ-5 שנים התחלתי תהליך של תביעה נגד הקיבוץ בו אני עדיין מתגוררת שהיה אחראי על אותו מדריך בזמנו (הקיבוץ עצמו תובע את חברות הביטוח).
כחלק מתהליך התביעה הייתי צריכה להיפגש בין היתר גם עם פסיכיאטר מומחה של בית המשפט שקבע לי כ-20% נכות - שלדעתי ולדעת פסיכולוגים/פסיכיאטרים שטיפלו בי באופן שוטף קביעה זו לא עונה ולא משקפת את מצבי הנפשי האמיתי ולצערי האחוזים שנקבעו משפיעים על היקף הפיצויים שאקבל בהמשך.
מאז שנפגשתי עם אותו מומחה - אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית סגורה לכשבוע ומשם עברתי לתקופה של כ7 חודשים ביחידת יום.
כיום אנחנו עומדים בתהליך של פשרה ובעוד מספר ימים אצטרך כבר להגיע לחתום על הסכם הפשרה -
הפשרה הוערכה ע"י המגשרת בתהליך הגישור בכ- 600,000 ש"ח היקף פיצויים
- אבל בסופו של דבר הגענו להסכם יפה שפוסק לטובתי עם פיצוי בסכו"ם של כ-700,000 ש"ח (סה"כ כ-550,000 ש"ח אחרי שכר טרחה לעו"ד) .
אם זאת אני נשארת בדילמה גדולה.
- מצד אחד הרגשת החמצה נוראית שאולי הייתי מנותקת מידי ושלא הצלחתי מספיק לשדר ולהעביר את מצבי הנפשי האמיתי באותה פגישה עם פסיכיאטר מומחה שקבע את אחוזי הנכות
ושאולי לא עשיתי מספיק ואני צריכה להמשיך להלחם על כך שמגיע לי יותר.
-אם לא אסכים לחתום על הסכם הפשרה - ניתן לערער על החלטת אותו פסיכיאטר מומחה והוא יכול להעלות לי את אחוזי הנכות במידה והוא יראה לנכון - אך גם אם ובמידה והוא יעלה את אחוזי הנכות זה לא יהיה בהרבה
(אני מודעת גם לכך שקיים עניין של אגו ולך תסביר איך נתת רק 20% כשהייתי צריכה לקבל הרבה יותר..)
לכן - 700,000 ש"ח בפשרה יכול להיות אפילו סכום גבוה יותר מפיצוי דרך בית משפט בהמשך.
- בסופו של דבר רק על פסיכולוגית שאני רואה פעם בשבוע יש הוצאות של 20,000 בשנה ואני רואה אותה כבר כמעט 10 שנים במצטבר ומאמינה שאראה אותה גם עוד הרבה בעתיד, שלא לדבר על כל הנסיעות לאשפוזים ולמטפלים שלי שזה הוצאה לא קטנה.
- פוסט-טראומה מורכבת, פגיעה עצמית, חרדות, דיכאון, בעיות שינה, כנראה שבחיים גם לא יהיה בן זוג או ילדים, קושי להשתכר, ניתוק והתבודדות מהחברה. -נראה שסכו"ם הפיצויים מאוד מתגמד ליד כל זה.
- בנוסף אין לאותו פסיכיאטר את החומר הרפואי של האשפוזים והסיכומים שקיבלתי אחרי שכבר נפגשתי איתו .
אני יודעת שמיחידת היום בה אושפזתי אני יכולה לקבל חוות דעת שיכולות מאוד להשפיע ולתרום במידה וניתן להעלות את אחוזי הנכות שקיבלתי.
ראוי לציין שאני יודעת שבהמשך אני אוכל גם לפנות לביטוח לאומי וככל הנראה גם לקבל אחוזים גבוהים מאוד ופיצויים בהתאם..
העניין הוא שאני לא מתכוונת לחיות לטווח היותר רחוק מ-5-10 שנים - כך שהפרמטר הזה לא רלוונטי לי.
אני בונה על הפיצויים מהתביעה בלבד.
אני רוצה להשאיר משהו למשפחה ולפצות אותם - אני יודעת שהם אוהבים אותי ואולי לא יודו בזה אבל הייתי טרחה הרבה מאוד שנים, אני לא יוצאת מהבית ודי חיה על חשבונם בזמן הזה, כל ההוצאות היו על חשבונם.
בסופו של דבר המשפחה שלי לא יודעים דבר על המצב הנפשי שלי כי אני דואגת לשדר להם שהכל בסדר, כך שמבחינתם הם לוחצים שהם בעד שאחרי 5 שנים של תביעה אני פשוט אסכים לפשרה והמשיך בחיים כרגיל - עבודה, זוגיות, עניינים.. אבל זה לא יקרה.
אני יודעת שלא מדובר בשאלה משפטית, ואולי זה לא מתאים לפורום הזה אבל אין לי כל כך מישהו שמבין ויכול לייעץ לי, אני לא סומכת שהעו"ד שלי אולי פשוט רוצה שאני אסכים על פשרה כדי שהוא כבר יקבל את שכר הטרחה יותר מהר, או אם הוא באמת עשה את כל המאמצים שהפיצוי ישקף את המציאות. אם למישהו יש איזושהי דעה על סכו"ם הפיצויים בפשרה, האם זהו סכו"ם "נורמלי" או "הגיוני".. מישהו מכיר מקרה דומה? כל דבר? לפני שאני לוקחת החלטה חשובה אני אשמח לדעות נוספות, מישהו שאולי יידע לתת עצה או משהו לחשוב עליו או לקחת בחשבון, כל דעה מתקבלת.
אשמח לכל תגובה,
תודה מראש.