מטופל שהשתחרר על דעתו מבית החולים - על מי חלה האחריות?
מתי ניתן לחייב את בית החולים באחריות לרשלנות רפואית בטיפול אם המטופל משתחרר בניגוד להמלצת הרופאים? האם אפשר לייחס למטופל אשר משתחרר מטיפול רפואי על דעת עצמו אשם תורם?
סוגיה זו אינה פשוטה וכאשר היא מובאת בפני בית המשפט מתקיימת בחינה ארוכה של השתלשלות העניינים, כדי לקבוע האם לחולה אשם תורם או שמא יש להטיל את מלוא האחריות על בית החולים וגורמים רפואיים אחרים שליוו את החולה, בגין רשלנות רפואית.
הליך ת"א 290-05 ר. נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות ואח' אשר נידון לאחרונה בבית המשפט השלום בראשון לציון על ידי השופט יחזקאל קינר, עוסק בעניין זה.
נסיבות המקרה
בשנת 2003 התובע, בן 57 אז, הובל על ידי אמבולנס מגן דוד אדום לחדר המיון של בית החולים "וולפסון", בעקבות כאבים עזים בחזה אשר פקדו אותו בעת שהלך ברחוב. לאחר מספר בדיקות שנערכו לתובע בחדר המיון, הוחלט לאשפזו. התובע סירב להתאשפז וחתם על טופס סירוב לקבל טיפול רפואי בבית החולים. בצהריי היום שוחרר התובע לביתו, בצירוף המלצה לביצוע צילום Computed Tomography) CT) חזה וכן מבחן לב במאמץ.
לאחר שחרורו הגיע התובע לביתו שם המשיך לחוש בכאבים בחזה ואף בהתגברותם, למרות שנטל כדורי אביטרן (Abitren). בלילה שלמחרת שחרורו של התובע מבית החולים גברו הכאבים בחזה באופן משמעותי עד אשר אשתו הזמינה שירות ביקור רופא בבית.
הרופא ביצע במקום בדיקת א.ק.ג.(E.C.G) וקיבל טלפונית את תוצאותיה. הרופא הזריק לתובע שתי זריקות וולטרן, והנחה אותו שבמידה ויחוש שוב כאבים עליו להתפנות לבית החולים. לאחר כשעתיים פונה התובע לבית החולים "ברזילי" באשקלון.
בבית החולים עבר התובע צנתור, הרחבה והשתלת סטנט בעורק כלילי קדמי ועורק כלילי עוקף שמאל, זאת לאחר שאובחן אוטם בדופן הקדמי של שריר הלב. בבדיקות שנערכו לתובע באשפוזו בבית החולים "ברזילי" התגלה כי נגרם לו נזק משמעותי לשריר הלב, וכן התגלה כי התפתחה אי ספיקת לב שמאלית ויתר לחץ דם ריאתי.
טענות התובע - רשלנות של בית החולים ושל הרופא שהוזמן לביתו
התובע הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים "וולפסון" וכן כנגד הרופא שהוזמן לביתו.
כנגד בית החולים טען התובע כי לא הוסבר לו בביקורו הראשון שאשפוזו נחוץ כדי לשלול הפרעה לבבית. לטענתו, אם היה מוסבר לו כי אשפוזו קריטי לשלילת בעיה לבבית היה נשאר בית החולים, וכך היה ניתן לו טיפול שיכול היה למנוע את הנזק שנגרם בשריר הלב. לטענתו, שאל התובע את הרופא המטפל האם ישנה בעיה שינוח בביתו, ותשובתו של הרופא היתה כי אין מניעה אך עליו לחתום כי הוא משתחרר מרצונו. כך עשה התובע.
כנגד הרופא שביקר בביתו טען התובע כי היה עליו להפנותו מיידית לבית החולים, לו נהג כך היה יכול להצטמצם אותו נזק גוף שנגרם לתובע.
פסיקת בית המשפט - אשם תורם של התובע, רשלנות של בית החולים
בית המשפט לא קיבל את גרסתו של התובע לפיה לא הוסבר לו שמטרת אשפוזו היא לערוך מעקב אחר בעיה לבבית כלשהי, שהרי אין הגיון לקבל את התובע לאשפוז לו נשללה בעיה לבבית. בית המשפט קבע כי לתובע אשם תורם נכבד בנזק שנגרם לו בגובה של 50%, שכן, למעט מקרים של סכנת חיים, בהם קיימת הצדקה לאשפוז בכפייה, שיקול הדעת הינו של החולה באם להתאשפז או להשתחרר.
בית המשפט קבע כי בית החולים הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו משלא נקט באמות מידה סבירות ומקובלות מקום בו משתחרר חולה המסרב להתאשפז, שכן לא עמדו עם התובע, הוא החולה, על הסיכונים באי אשפוזו וכן בהקשר לתסמינים המחייבים חזרתו המיידית לבית החולים. לו היה החולה מקבל הסבר נאות בדבר הסיכונים הכרוכים בעזיבתו, סביר להניח שהיה מתאשפז וכך היה נמנע ממנו הנזק שנגרם לו עקב גילוי האוטם באיחור.
בית המשפט קבע, כי הרופא שהוזמן לביתו של התובע לא פעל בזהירות סבירה כפי שמתבקש מרופא בעת קביעתו של אבחון רפואי, והתרשל שעה שלא הפנה את התובע לטיפול מיידי בבית חולים.
בית המשפט ציין כי לא כל טעות באבחון עולה כדי התרשלות - רק טעות בלתי סבירה תיחשב להתרשלות, כפי שאירע במקרה זה על ידי הרופא המטפל. אך היות ובנסיבות העניין לא עלה בידי התובע להוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין האבחון הלקוי של הרופא אשר גרם לעיכוב התובע משך שעתיים לבין נזק שנגרם בפועל, התביעה כנגד הרופא נדחתה.
שיעור הפיצויים שנפסקו
חישוב הנזק שנגרם לתובע, בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות וכן כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים נאמד בסך של כמיליון ש"ח.
בשל האשם התורם שיוחס לתובע והפרת חובת הזהירות שיוחסה לבית החולים, נקבע כי על בית החולים לשלם מחצית מהסכום האמור בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.2% מהסך הנ"ל.
התביעה נגד הרופא שהגיע לבדוק את התובע בביתו נדחתה ולא ניתן צו להוצאות, זאת בשל התחשבות בקיומה של התרשלות, מחד, והיעדר קשר סיבתי מאידך.
לסיוע משפטי לחצו: ייעוץ משפטי - רשלנות רפואית
