רשלנות בניתוח אף לתיקון אסתטי ובעיות נשימה
ניתוחי אף (או רינופלסטיקה) הינו אחד הניתוחים האסתטיים הנפוצים והפופולאריים שקיימים בימינו. קיימות שתי שיטות לביצוע ניתוח אף:
ניתוח אף קלאסי - במהלכו משפצים את מראהו של האף אשר מבוצע כל כולו באמצעות חדירה לנחירי המנותח.
ניתוח אף פתוח - אשר מותיר צלקת בין נחיריו של המנותח.
במהלך ניתוח אף המנתח מעצב את אפו של המנותח: מיישר אף עקום, מקצר אף ארוך, הופך אף "נשרי" לאף סולד, להקטין או להגדיל את נחירי המנותח. ככל ניתוח, גם בניתוח אף כרוכים סיכונים ביניהם: זיהומים, דימומים, עיוותים המצריכים ניתוח מתקן.
רשלנות רפואית בניתוח אף לתיקון מחיצה
כך היה בפסק הדין בעניין ת.א (ת"א) 12485/03 שבת שפטשוילי דביר ליה נ' ד"ר זיילר יעקב ואח'.
בפסק דין זה אישה צעירה בת 24 אשר סבלה מהפרעות קלות בנשימה בעקבות תאונה בה נפגע אפה הופנתה לרופא אף אוזן גרון אשר קבע כי היא סובלת מסטייה של המחיצה והמליץ על ניתוח לתיקון המחיצה.
התובעת הסכימה לביצוע הניתוח והחליטה באותה הזדמנות לבצע באפה תיקון אסתטי אשר לטענתה לא הייתה מבצעת באופן עצמאי אילולא הייתה זקוקה לניתוח אשר אמור היה להקל את בעיות נשימתה של התובעת.
התובעת אשר ביקשה לבצע את הניתוח בבית החולים איכילוב אצל ד"ר ג'רי וייס בשל המלצות שקיבלה עליו נותחה בסופו של יום בידי מנתח אחר.
קראו בהרחבה: פיצויים לנפגעת ניתוח יישור מחיצות האף
בעת הניתוח אמורים היו להתבצע שני הדברים: תיקון מחיצתה של התובעת וניתוח אסתטי, והתובעת הוחתמה על טופס הסכמה לניתוח. בניתוח הראשון שבוצע ביום 14.02.96 בוצע לתובעת אך ורק הניתוח האסתטי אף על פי שמטרת הניתוח הייתה בראש ובראשונה לתקן את מחצית אפה של התובעת.
לאחר הניתוח הראשון בעיית נשימתה של התובעת החמירה ועתה לוותה גם בתתרנות (אובדן חוש הריח). ביום 26.03.97 נותחה התובעת בשנית, לאחר שהומלץ לה על ניתוח תיקון. גם במהלך ניתוח זה לא טופלה מחיצתה של התובעת.
גם לאחר הניתוח השני המשיכה התובעת לסבול מקשיי נשימה שהלכו וגברו. בשל כך, ביום 14.01.98 נותחה התובעת בפעם השלישית. בניתוח זה טופלה לראשונה בעיית המחיצה ממנה סבלה התובעת ושבגללה נותחה מלכתחילה וזאת על אף שנותחה עוד פעמיים קודם לכן.
ניתוח זה לא הועיל לפתרון בעיית שנשימתה של התובעת. בשל כך זומנה התובעת ביום 06.01.2000 לבדיקה אצל מומחה נוסף אשר במהלכה החדיר לאפה של התובעת מקלון עטף בצמר גפן וניסה להחדירו בכוח על מנת לשחרר את הדבקויות.
התובעת טענה כי לא נתנה את הסכמתה להליך זה של החדרת מקלון לאפה אשר גרם לה סבל רב.
בעקבות כל המתואר לעיל הגישה התובעת תביעת רשלנות רפואית כנגד מנתחיה ושולחיהם (בית החולים איכילוב ומשרד הבריאות) בגין רשלנות.
בעקבות שלושת הניתוחים נותרה התובעת עם אף עקום ובעיות נשימה קשות.
חוות דעת מומחים רפואיים הוגשו הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעים. אולם לאור הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו בתחום אף אוזן גרון.
בית המשפט מצא במקרה דנן כי מנתחיה ושולחיהם הינם רשלנים שכן לא הרימו את נטל הראיה שהועבר אליהם בשל היעדר רישומים רפואיים.
לעניין טענת הפגיעה באוטונומיה של התובעת ולכך כי מעולם לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים בניתוח אף ועליית הסיכונים מקום בו מדובר על ניתוח משולב כפי שעברה. על פי קביעת בית המשפט ברור כי מעולם לא הוסבר לה כי הניתוח הראשון יהיה ניתוח אסתטי בלבד וכי בעיית המחיצה לא תטופל באותו ניתוח.
לכן קובע בית המשפט כי התובעת לא נתנה את הסכמתה מדעת לניתוח הראשון שכן אילו ידעה כי בעיית המחיצה שלה לא תיפתר לא הייתה מסכימה לניתוח שהיה בשבילה הניתוח המשמעותי יותר.
בית המשפט במקרה דנן פסק לתובעת פיצויים בגין הכאב הסבל מהם סבלה התובעת במהלך שלושת הניתוחים, פגיעה אפשרית בכושר השתכרותה העתידית, הוצאות איפור שנועד לטשטש את העיוות שנגרם לפניה ותרופות, וכן השבת הכסף ששילמה עבור הניתוח.
אם אתה סבור כי נפגעת בשל רשלנות רפואית מומלץ כי תפנה בהקדם לייעוץ אצל עורך דין מנוסה בתחום נזקי גוף ורשלנות רפואית.
למידע נוסף ליחצו: עורכי דין רשלנות רפואית
לקבלת סיוע והסברים ליחצו: יעוץ משפטי
לקריאה נוספת בתחום לחץ - איחור באבחון אפנדציט