באתר היה שילוט בכניסה לאתר ובבריכה אולם היה מדובר בשלט קטן, לא בולט, והמסר שלו איננו מזהיר את האנשים בצורה ברורה בפני הסכנה ואינו חד משמעי דיו. מעבר לכך מבקרים שמגיעים לבריכה מצידה הימני עלולים לא לראות כלל את השלט במקום.

בית המשפט סבר כי למרות שיש להניח שהתובע היה נכנס למים גם אם היה רואה את השלט, הרי שקיים קשר סיבתי בין העדרם של שלטים ברורים וגדולים יותר לבין התאונה. בית המשפט הניח זאת על בסיס הקביעה כי קיימת סבירות גבוהה כי אלמלא היו אחרים שנכנסו וקפצו למים באתר לא היה התובע קופץ אף הוא. אם היו שלטים נוספים, ברורים ובולטים, לא היה נוצר נוהג במקום של כניסה לבריכה ושל קפיצה למים ואז יש להניח כי גם התובע לא היה קופץ למים, והתאונה ונזק הגוף היו נמנעים.

בית המשפט ייחס לתובע אשם תורם בשיעור גבוה של 65%. בית המשפט מסביר בפסק הדין כי התובע היה בגיר במועד התאונה ולכן הוא היה צריך להיות אחראי למעשיו. התובע בחר לקפוץ למי הבריכה מבלי שבירר קודם לכן את עומקם בכל חלקי הבריכה וזאת באתר אשר ברור כי אינו בריכת שחייה מוסדרת. התובע היה צריך להיות מודע כי לא ניתן להסתמך על כך שהמקום נבנה בצורה אחידה, נקייה ממכשולים, אשר מאפשרת קפיצה.

לקבלת סיוע משפטי בנושא נזקי גוף ללא התחייבות: יעוץ משפטי