הלכת השנים האבודות בדיני נזיקין
אחת ממטרותיהם של דיני הנזיקין, הינה להחזיר את הנפגע לאותו מצב שקדם לפגיעתו וכן לפצותו על אובדן השתכרותו בשנים שלאחר הפגיעה. השנים הללו נקראות בדיני הנזיקין "הלכת השנים האבודות".
כאשר בית המשפט דן בפיצויי הניזוק בהתייחס לשאלת אובדן כושר ההשתכרות שלו, הוא יעריך את שיעור הפיצוי בהתאם לשווי המהוון של הפער בין פוטנציאל ההשתכרות של הנפגע לבין כושרו להשתכר ערב הגשת התביעה. לענין זה ראו הליך ע"א 22/49 לוי נ' יוסף והליך ע"א 557/80 נעים נ' ברדה.
פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בשנים האבודות
אובדן כושר ההשתכרות נבחן גם בהתחשב בתוחלת חיי העבודה של הניזוק בעיקר אם זו מתקצרת כאשר הניזוק הוא בעצם מתחת לגיל פרישה. מצב עניינים זה מתייחס לכל אותם מקרים שבהם ברור כי עקב הפגיעה שנגרמה לניזוק תהיה תוחלת חייו קצרה יותר מכפי שזו הייתה אמורה להיות אילולא קרות הנזק. יש פעמים שבהן קיצור תוחלת החיים יהיה מלא וזאת כאשר הנפגע נפטר מיד עם קרות הנזק. או אז יהנו יורשיו מן הפיצוי בגין הנזק שיועבר לעיזבון.
למשל, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, נדונו שאלת גובה הנזק שנגרם לנפגע בתאונת דרכים ואופן חישוב הפיצויים. ביהמ"ש התייחס לאותן שנים בהן אבד כושר השתכרותו של הנפגע שהיה נכה ב-100%.
>>> הפורום המשפטי שלנו - ליחצו כאן! <<<
את תוחלת חייו אומנם לא יכול היה ביהמ"ש לצפות, אך ברי כי נוכח נכותו הקשה, איכות חייו הייתה כה ירודה כך שעובדת הישארותו בחיים לא הייתה רלוונטית ממש ומה שכן היה אקטואלי לצורך העניין, הוא גריעת כושר השתכרותו של הניזוק אלמלא קוצרה תוחלת חייו (השנים האבודות) וזאת לפי תוחלת החיים שהייתה צפויה לו אלמלא התאונה (הווי אומר עד גיל הפרישה הצפוי). לעניין זה ראו הליך אז (ח"י) 752/05 מסס יעקב ואח' נ' הפניקס הישראלי גבעתיים ואח'.
כיצד יחושבו הפיצויים בהתאם להלכת השנים האבודות?
בית המשפט נדרש לקבוע שאלת חישוב הפיצויים במקרה מוות של בן 17 שנהרג בגלל תאונת דרכים קטלנית. הצדדים נחלקו האם יש לפסוק את הפיצויים בהתאם לקבוע "הלכת אטינגר" [ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ].
במקרה זה עסק בית המשפט בארבע סוגיות עיקריות שלוש מהן רלוונטיות לענייננו כאן: האם פסיקת פיצויים בנושאי פלת"ד (פיצוי לנפגע תאונות דרכים) יכולה להיקבע על פי הלכת אטינגר?
לעניין זה ראו ע"א 8022/00, 8156/00 רז נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ וכן בע"א 10990/05; ע"א 11214/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ועוד.
קיראו בהרחבה: החובה להקטנת הנזק לאחר תאונת דרכים
השאלה השנייה הינה כיצד ניתן לחשב את שיעור הפיצויים ואילו השאלה השלישית עוסקת בחישוב הפיצוי בהתאם לשכר הבסיסי שהיה אמור הניזוק להרוויח אילולא נפגע.
מפאת קוצר היריעה לא נוכל להיכנס לעובי הקורה בנוגע לכל אחת ואחת מן השאלות הללו, ברם די בכך שנאמר כי בשורה התחתונה קובע בית המשפט את שיעור הפיצויים לגבי הניזוק שיש לו תלויים בהתאם לשיטת הידות המתייחסת להוצאות הרווחה השונות של הנפגע כמו גם להוצאות התלויים שלו בלא כל קשר להכנסותיו בפועל [ראו גם ת"א 1411/00 (מחוזי-חיפה) שוורץ נ' סלקום ישראל].
לשאלה האם יש לניזוק תלויים או אין לו ישנה חשיבות רבתי בקביעת שיעור הפיצויים, שכן בהיעדר תלויים יפסקו לנפטר, או ליתר דיוק מהנהנים מעיזבונו, פיצויים על-פי שיעור גלובאלי של 30% [ע"א 10990/05; 11214/05 פינץ ואח' נ. הראל חב' לביטוח]. לעניין קביעת כושר ההשתכרות זה יקבע ממועד קרות הנזק ועד לגיל 70 – הווי אומר גיל הפרישה.
קיראו על: חישוב הפיצויים בתאונת דרכים קטלנית
כמה מילים לסיכום הנושא
בשאלת קביעת הפיצויים בתביעות נזקי גוף על בסיס הלכת השנים האבודות יתייחס בית המשפט לכל אותן שנים בהן איבד הנפגע את כושר השתכרותו החל מיום קרות הנזק ועד לגיל פרישה. בקביעה זו, ישנה חשיבות רבה לעובדה אם לניזוק היו או שלא היו תלויים ערב הגשת התביעה.
לשיחה אישית עם עו"ד עופר סולר חייג/י למשרדנו: 03-7369253