המערער, צל דוד, נפגע בתאונת דרכים והגיש לבית המשפט המחוזי תביעת פיצויים כנגד מבטחת הרכב, אליהו חברה לביטוח. בניהול תביעתו בבית המשפט המחוזי נקבעה לו נכות רפואית בשיעור משוקלל של 41% בשל פגיעה אורטופדית, פגיעה בתחום אף-אוזן-גרון ובתחום הפסיכיאטרי.

בית המשפט המחוזי לא קבע את נכותו התפקודית של המערער אולם העריך כי נכותו התפקודית לעניין כושר השתכרותו נמוכה מנכותו הרפואית.

המערער עבד לפני התאונה כראש ענף ברשות העתיקות בשכר חודשי ממוצע ברוטו של 13,500 ₪. בעקבות התאונה פוטר המערער מעבודתו ברשות העתיקות והוא החל לעבוד במפעל רהיטים בשכר חודשי של 5,000 ₪.

בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד פסק בית המשפט המחוזי לתובע פיצוי על בסיס הערכה גלובלית בסך של 800,000 ₪. על כן ערער לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי קביעת בית המשפט המחוזי כי נכותו התפקודית של המערער לצרכי השתכרות נמוכה מנכותו הרפואית אינה מבוססת.

בית המשפט העליון קבע כי לא היה מקום להעריך את הפסד ההשתכרות של המערער בעקבות תאונת דרכים באופן גלובאלי כפי שעשה בית המשפט המחוזי אלא  לערוך חישוב מתמטי על בסיס שכרו של המערער לפני התאונה, שיעור נכותו והשנים אשר נותרו לו להשתכר עד גיל 67 – עוד 27 שנים.

בחישוב הפסד השתכרותו של המערער על בסיס נתונים אלו הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי הפיצוי הראוי בגין הפסדים לעתיד הינו 1,505,659 ₪.

 למידע נוסף בנושא ליחצו: עורך דין תאונת דרכים