במהלך עבודתו נהג כרמל שאול על מלגזה מבלי שהוכשר לכך ומבלי שהיה לו רישיון נהיגה. המנהלים לא הורו לו לנהוג בה כדי להעמיס משטחים, אך נהגו להשאיר את מפתח המלגזה במתנע לאחר סיום עבודתם. עובדה זו קרצה לכרמל והוא נהג במלגזה מספר פעמים מבלי שאסרו עליו. באחת הפעמים ארעה תאונה במפעל והמלגזה התהפכה וכך ידו הימנית רוסקה.

הוגשה תביעה לביטוח הלאומי שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. נקבעה לעובד נכות צמיתה בשיעור 59.5%, נכות רפואית משוקללת הועמדה על 60%.

נכות תפקודית לעתיד הועמדה על 60%. נפסקו לתובע פיצויים בגין כאב וסבל, הפסד שכר לעבר, אבדן השתכרות בשל אי יכולת לשרת בצבא, הפסדי שכר לעתיד, עזרת צד ג' ולעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות עבר ועתיד ובסך הכל 1,680,750 ₪, לאחר ניכוי רשלנות תורמת. לאחר ניכוי תגמולי מל"ל, סך של 187,240 ₪.

קיראו בהרחבה: הלכת השנים האבודות בדיני נזיקין

במקביל הוגשה תביעה נגד המעבידים בתיק תא (חי') 1326/98 כרמל שאול נ' ש.ניר הצפון (1991) בע"מ.

בית המשפט שדן בתביעה קבע אחריות ופיצוי לנפגע לאחר ששוכנע מחומר הראיות כי המנהלים העלימו עין ולא נקטו אמצעים סבירים למנוע מהעובד לנהוג במלגזה ובכך התרשלנו. לפי הפסיקה הנהוגה וגם בפסק דין זה המעביד חב חובת זהירות כלפי עובדיו.

עצם העובדה שהמפתחות הושארו במתנע המלגזה וזאת לאחר שהעובד נהג בה מספר פעמים היא דוגמה לרשלנות של המעביד ומנהליו. חברת כוח האדם שהעסיקה את העובד חבה באחריות מושגית ותשלום פיצויים.

התובע לא יצא נקי לגמרי מפסק הדין. בית המשפט לקח בחשבון את העובדה שניתן היה לצפות מהעובד למרות גילו הצעיר, לצפות את הסיכונים מנהיגה במלגזה ללא ניסיון והרשאה. לאור זאת, הוטלה עליו אחריות המוגדרת כאשם תורם של העובד.

גם שהואן עורסאן שהועסק על ידי חברת דן רולידר העוסקת בעבודת הנדסה אזרחית נפגע גם הוא במהלך עבודתו ותבע את מעבידו בבית משפט השלום בתיק: תא 25111/97 שהואן עורסאן נ' דן רולידר חב' לעבודות הנדסה אזרחית.

התאונה ארעה בחודש דצמבר 1996 עת פירק התובע פיגומים שהיו קשורים בחוט ברזל בשטח אתר בנייה. אחד החוטים שנחתך על ידו קפץ לעין ופצע אותה. התאונה הוכרה כאירוע תאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 30%.

בית משפט השלום לא רחש אמון לתובע ודחה את תביעתו כנגד המעסיק וטען כי לאחר ששקל את שאלת האחריות, הגיע בית המשפט למסקנה שמדובר בפעולה פשוטה ושגרתית שאינה דורשת מיומנות מיוחדת או הדרכה מיוחדת או פיקוח בעת ביצועה, וניתן היה לצפות מעובד מנוסה להעריך את הסיכון שבעצם חיתוך החוט. עוד נטען כי רשלנות המעביד לא הוכחה.

קיראו: תביעת פיצויים לאחר תאונת עבודה

התובע לא השלים עם פסיקת בית משפט השלום והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בהליך ע.א. 003057/06.

המחוזי קיבל את ערעורו וקבע כי חובה על מעביד להעמיד לרשות עובדיו תנאי עבודה בטוחים. כפי שנטען בפסק דין ע.א. 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז (3) 225: "..., קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים...מהותם ומידתם של אותם אמצעי זהירות משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו..."

באירוע הנדון לא שוכנע בי המשפט כי תנאי העבודה היו בטוחים ועל המעביד היה לצפות מצב זה ולצייד את העובד בהדרכה, במכשירי עזר ובכל דרך סבירה כדי להגן עליו, לעתים גם מפני טעותו. הואיל וכך השתכנע בית המשפט כי המעבידה חבה ברשלנות כלפי התובע בגין התאונה. פסק הדין בוטל והוחזר לשלום לדיון בשאלת גובה הנזק.

מומלץ לקרוא: נכות בעקבות תאונת עבודה

בכל מקרה של פגיעה במקום עבודה מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתאונות עבודה, שכן הוא זה שיש בידו לסייע לכם בנבכי ההליכים המשפטיים עד לקבלת הפיצוי המתאים לגובה הנזק וכמובן שגם בכל הנוגע להיקף אחריותו של המעביד לנזקים שנגרמו.

לשיחה אישית עם עורך דין עופר סולר במקרה
של תאונת בעבודה חייג/י: 03-7369253